|
|
עמוד:12
הבמה בארץ ישראל . עד היום הוא משמש לי מופת בנחישותו וביסודיות שנדרש לה בכל מעשיו וכן בכישרון וביצירתיות רבי הפנים שלו . אני מעריצה את תעוזתה , את עצמאותה ואת מרדנותה של סבתי שרה מושלי ונפעמת מפעילותה הציבורית הענפה . לנוכח מיאוסי מהעולם החומרי של היום , שבו הכסף הוא המולך , אני מתפעלת מזורח אלתר מושלי , שנטש את לימודי הקודש והקדיש את עתותיו לעבודה ולמלאכה , ומעריכה ביתר שאת את בחירתו שלא לחיות על חשבון הציבור מדמי הח ֲלקה ( תרומה של יהודי הגולה לאברכים שתורתם אומנותם ) . סבי , המורה לעברית אברהם בן יעקב ( סופר ) , נינו של ה " חסלביצר " , שחשקה נפשו ללמוד אנגלית כדי להרחיב את השכלתו , וניסן ב " ק , שלא נרתע מלנסות לגייס את עזרתו של קיסר אוסטרייה פרנץ יוזף כדי לבנות בית כנסת חסידי בירושלים , היו לי למורי דרך . הדבקות במטרה שהפגינו שני האבות המייסדים האלה ראויה לכל ציון ושבח ! אהבתי את אגדות המשפחה והרביתי לספר אותן . בכל פעם שעשיתי זאת , מיד היו שומעיי מקשים : " את שייכת למשפחה כל כך ותיקה ומושרשת בארץ ישראל . אם כן , כיצד אירע שאת עצמך נולדת במצרים ? " עם יד על הלב אספר שגם אני שאלתי את עצמי לא פעם למה נותקה השלשלת דווקא במשמרת שלי . התשובה לשאלה זו כרוכה בחבירתם של אירועים הרי עולם : הפרעות שעשו הערבים ביהודים , גירושם של תושבי תל אביב בידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה והאימפריה הכלכלית שהקים הדוד מקס , אחיה של סבתי שורה , בפורט סעיד שבמצרים . נסיבות לידתי הנפתלות בעיר פורט סעיד ריתקו את השומעים , אבל לנוכח ההסבר שסיפקתי , מיד צצה השאלה הזאת : " אם כך , את עולה חדשה . מתי עלית ארצה ? " ואכן , בכל שאלון שנתבקשתי למלא בחיי נאלצתי אני — בעלת הגדה משפחתית שכזאת — למלא וכדי ביזיון וקצף את המשבצת של שנת העלייה . לשאלתם של שומעיי היכן התגוררתי מאז עזבה משפחתי את מצרים , נהגתי לספר שבהיותי בת ארבע חזרה משפחתי ארצה , וחיינו בתל אביב . עם סיום לימודי התיכון שירתי בצבא , ולאחר מכן נסעתי ללמוד בפריז . כשחזרתי מלימודיי פגשתי את גדעון , ובתוך ארבעה שבועות הוא היה לבן זוגי לחיים במשך שישה עשורים בקירוב .
|
|