|
|
עמוד:13
הקדמה ... " ויקם וילך דוד וכל - העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים ... וירכבו את ארון האלהים אל - עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את - העגלה החדשה ... ואחיו הלך לפני הארון : ודוד וכל - בית ישראל משחקים לפני ה ' בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים ; ויבאו עד - גרן נכון וישלח עזא אל - ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר ; ויחר אף ה ' בעזה ויכהו שם האלהים על - השל וימת שם עם ארון האלהים ... " . סיפור מעשהו של עזה ועונשו בעת העלאת ארון האלוהים מבית יערים לירושלים ממחיש בחדות את הכלל שהמניע איננו רלבנטי לקביעת האחריות הפלילית , תוך הסמכתו על המקור הבכיר ביותר בנמצא . למעשה , ההתרחשויות המתוארות תומכות בכלל קיצוני יותר , שעל פיו המניע איננו רלבנטי גם בשלב גזירת הדין . אלוהים סובר כי עזה אשם בהפרת האיסור לנגוע בארון האלוהים למרות טענת הצדקה שניתן לחלץ מן התיאור , הנסמכת על המניע הטוב שלו , ושיכולה להביא לזיכויו המלא של עזה . ולא זו בלבד אלא שהוא מעניש אותו בו במקום בעונש הכבד ביותר , מבלי להתחשב במניעו הטוב ולו כמלוא הנימה . מאידך גיסא הכתוב חושף מיד לאחר מכן גם גישה אחרת לכלל אי - הרלבנטיות של המניע : " ויחר לדוד על - אשר פרץ ה ' פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה " . עולה מפשוטם של דברים כי דוד המלך אינו מקבל את הכרעתו המשפטית - מוסרית של אלוהים ואת התזה שביסודה . הוא מתמלא חרון על ההליך המשפטי המזורז שננקט כלפי 1 שמואל ב , ו . 7 – 2 ראו גם את תיאור אותו מעשה בדברי הימים א , יג . 11 – 6 2 האיסור מצוין בספר במדבר ד ... " : 15 ואחרי - כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל - הקדש ומתו ... " . 3 על פי טענת ההצדקה ביקש עזה במחיר הפרת איסור הנגיעה למנוע את הנזק והמבוכה הרבים יותר שבנפילת ארון האלוהים . נראה נכון לטעון , על פי דוקטרינת הרעה הפחותה , כי יש לזכות את עזה שביקש לייצב את ארון האלוהים על מקומו כדי למנוע חילול שם גדול הרבה יותר שהיה עלול להיגרם בנפילת הארון לארץ . לכאורה , על פי כללי משפט פלילי מקובלים , גם על הטיעון האלוהי שלפיו לעולם לא היה ארון האלוהים נופל לארץ , גם לולא עזרתו של עזה , היה יכול להשיב האחרון כי זהו מצב הדברים שדימה בכנות ( שלא לומר בסבירות , לנוכח דברי הכתוב שכבר " שמטו הבקר " ) . למרות זאת , בהקשר דברים זה טיעון הטעות הכנה , ואף הוכחתו , רק יעמדו לרועץ לעזה , שכן הם ממחישים פגם חמור באמונה . אכן , עצם האמונה של עזה בכל לבו כי הוא מגונן על הארון היא חטא חמור , שכן " הארון נושא את נושאיו " ( סוטה לה ע " א ) ולא להפך . על פי גישה פרשנית זו , העונש שפסק אלוהים לעזה נועד לשים לאדם גבולות וללמדו צניעות וענווה כאשר הוא שרוי בקרבה לקודש , בבחינת " וגילו ברעדה " ( תהילים ב . ( 11 ראו לעניין זה יגאל אריאל עוז מלך – עיונים בספר שמואל . ( 1994 ) 163 – 159 4 אפילו לאדם וחווה לאחר חטא אכילת פרי עץ הדעת ניתנה זכות טיעון , וכך גם לקין אחרי רציחתו את הבל – זכויות דיוניות שמהן לא נהנה עזה , למרות המניע הטוב שלו .
|
|