|
|
עמוד:י
בדיבור פה אף לפניו , אלא שהצד השווה שבכל אותם מעשים ואירועים , שכולם לא יצאו בזמנם מכלל קוריוז ושלא עלה בידם להעמיד דבר שהגיע לכלל מעשה בר קיימא . ולא היה יכול חזונו של בן יהודה להתגשם לולא נכרך מתחילתו ונקשר קשר הדוק במעשה תחיית עם ישראל בארצו ובצמיחתו של היישוב היהודי החדש בארץ ישראל . שני מעשים אלו שתחילתם מצער שגאו מאוד . החזון הציוני נתגשם בדמות התבססותו של הבית הלאומי ותקומת מדינת ישראל , וחזון הדיבור העברי נתגשם באותה מדינת ישראל עד כדי העמדת העברית לשון אם המדוברת כיום בפיותיהם של כחמישה מיליון איש , מוסף עליהם כשני מיליון איש , יהודים ושאינם יהודים , שהיא בפיהם - ברמות שונות של רהיטות - לשון שנייה . לא בכדי נחשבת תחיית הלשון העברית בדיבור פה לאחד מהישגיה הגדולים של התנועה הציונית . הקובץ שלפנינו שיסודו בהרצאות שנישאו בשנת תשס " ד ביום העיון המשותף לאקדמיה ללשון העברית ולחוגים ללשון העברית באוניברסיטאות בארץ מציג מבחר מגוון של עיונים בפניה השונות של הלשון העברית החדשה , שימיה , כאמור , מאתיים וחמישים שנה . אכן לא הכול מסכימים עם מנייה זו , וביקורת על טיבה ימצא כאן המעיין במאמרו של עוזי אורנן . בדבריו מבקש אורנן להעמיד על ההבדל שבין תחיית העברית הספרותית לתחיית העברית המדוברת וממקום זה הוא בא לקבוע את נקודת ההתחלה של העברית החדשה ב " תקומת דור של דוברי עברית בארץ ישראל שהעברית הייתה לו שפה יחידה או עיקרית " , היינו בימיו של בן יהודה ובבן יהודה עצמו . דומה שאין חולק על הבחנה זו שבתוך העברית החדשה , ועיקר המחלוקת בזה הוא בשאלת ההשלכות הרעיוניות שיש לה ושאף עומדות בבסיסה . מכל מקום , ראוי לציין שאין המספר " מאתיים וחמישים " בבחינת " קביעה חדשה " שהעמידו אבות הכינוס שקובץ זה הוא פריו , כי אם הליכה בעקבות החלוקה המקובלת הרואה ארבע תקופות ראשיות בתולדותיה של העברית . כל אחת מאותן ארבע תקופות נחלקת בתוכה , כידוע , לתקופות משנה , כל אחת על פי ענייניה , ואף הנדון שלפנינו כך הוא : אותה " עברית חדשה " שגילה מאתיים וחמישים שנה נתונה להבחנה בתוכה . לפני כחמישים שנה , שנים אחדות לאחר קום המדינה , פרסם זאב בן חיים את מאמרו הקלאסי " לשון עתיקה במציאות חדשה " שבו העמיד על הקשר המתקיים וצריך שיתקיים בין רובדי לשוננו הקדומים ללשוננו שבדור הזה . מאמרו של משה אזר בא לעיין עיון מחודש בארבעה מן העניינים שהעלה בן חיים , אחד מהם הוא שאלת מקומה של הכוונת הלשון בימינו , הנראית לכאורה מיותרת בזמן שהלשון העברית מהלכת כלשון ראשונה וטבעית בפי כמה מיליוני בני אדם . לשאלה זו מצרף
|
|