|
|
עמוד:14
תמונה ברורה על השקפתו של איינשטיין , הנוגעים גם לשני מוקדי המחקר הנזכרים , שהם בסיסו של חיבורי הזה ולאורך תקופה ארוכה יחסית . דא עקא , נקודת המוצא של רוזנקרנץ הינה היסטורית , כפי שהוא עצמו מציין בחיבורו , ואין הוא מתמקד בהיבטים הפילוסופיים והפוליטיים הטמונים במשנת איינשטיין ביחס לציונות . זאת ועוד , מחקרו של רוזנקרנץ עוסק ב " שנות ברלין " של איינשטיין , כלומר עד לשנת 1933 בלבד , שבה נמלט מציפורני הנאצים . יוצא שהתקופה שלמן שלב זה בחייו של איינשטיין ועד למותו , כלומר 22 שנים תמימות בחייו , לא נכללה במחקרו זו . שני העשורים החסרים , שהיו רוויים באירועים הרי גורל בפלשתינה ובמדינת ישראל , השפיעו על משנתו הציונית של איינשטיין , וזו נותרה אפוא בחביונה . אשר על כן , כאשר רוזנקרנץ טוען שאיינשטיין לא היה ציוני ותמיכתו בתנועה הייתה אינסטרומנטלית–רגשית ונבעה מהלוך מחשבה של " ברור ובחר " , הוא אינו נדרש להשפעת אותם שני עשורים משמעותיים , שבהם קרמה מדינת ישראל עור וגידים מול עיניו של איינשטיין . בסיפא של מחקרו רוזנקרנץ עצמו קובע באופן מפורש , כי ישנו צורך של ממש בחקר זיקת איינשטיין לציונות למן שנת 1933 ואילך , הצפוי להניב תובנות חדשות . ספרו של פרד ג ' רום [ , [ Jerome שכותרתו Einstein on Israel and Zionism – His , Provocative Ideas about the Middle East ) 2009 ( i מתאפיין בציטוט בררני של אמירות , של נאומי איינשטיין ומאמריו ביחס ל " מפעל הציוני " ול " שאלה הערבית " . בולט בחסרונו בספר ניתוח יסודי של אירועים משמעותיים , כגון השתתפות איינשטיין במסע המשלחת הציונית לארצות הברית ( 1921 ) וביקורו בפלשתינה ( , ( 1923 וההשפעות המהותיות שנודעו להם על משנתו ברבות השנים . ג ' רום טוען ובצדק , שאיינשטיין התנגד להקמתה של מדינה יהודית , ומגדירו כבעל " רגשות מעורבים " לציונות , אלא שהוא מתעלם מן השינוי שחל בעמדת האיש לאחר שנעשתה מדינת ישראל לעובדה מוגמרת . במילים אחרות , גם אם תמיכת איינשטיין במדינת היהודים , לכשהבין שהקיץ הקץ על חזונו הדו – לאומי , הייתה מסויגת ונבעה מחוסר בררה , הרי היה יכול בקלות לבטלה . ברם איינשטיין לא עשה כן ואף צידד בקיומה של מדינת ישראל באופן פעיל וגלוי למרות הביקורת שהייתה לו עליה , והדבר מעיד על תמיכה שיש בה יותר מהשלמה כפויה וסבילה בלבד . 3 דוגמה בולטת לכך בספר היא עדותו של הסופר והעיתונאי המצרי , מחמד חסנין היכל , שהיה מקורבו של הנשיא נאצר , וזכה לראיין את איינשטיין בדצמבר 1952 בביתו שבפרינסטון . ג ' רום , שהינו עיתונאי לפי משלח ידו , פגש את היכל בשנת , 2006 וזה סיפר לו , כי איינשטיין הודה לכאורה באוזניו שאינו יודע אם יוכל להגדיר עצמו ציוני . אלא שנוכח עמדתו הבלתי מאוזנת של היכל ביחס לסכסוך הישראלי - הערבי ( בריאיון עם איינשטיין הוא כינה את בן גוריון ואת בגין " נאצים " !) , יש מקום להטיל ספק באמינות עדותו , דבר שלא נעשה בספרו של ג ' רום . זאת ועוד , עצם השימוש בעדות היכל כבתנא דמסייע הינו בעייתי , במיוחד לאור העובדה שמסר אותה לג ' רום כשהיה כבן למעלה מ – 80 שנים ולא פחות מחמישה עשורים לאחר פגישתו עם איינשטיין המנוח . עדותו משנת 2005 של היכל על מפגשו עם איינשטיין הינה מקיפה , נרחבת ומפורטת הרבה יותר מן התיאור הקצר יחסית שהקצה לה היכל עצמו בספרו , , Secret Channels שיצא לאור בשנת – 1996 עניין זה מעורר תמיהה כשלעצמו , ויש בו כדי לרמז על מידת מהימנותה של העדות .
|
|