|
|
עמוד:7
מבוא אביבה חלמיש , עופר שיף ה ' באייר תשכ " ז , יום העצמאות ה 19 של מדינת ישראל , חל – כמה סמלי , כפי שהתברר בדיעבד – ב 15 במאי , כפי שהיה ב . 1948 בירושלים התקיים מצעד צבאי צנוע , כמתחייב מהסכם שביתת הנשק עם ירדן משנת , 1949 שאסר להכניס נשק כבד לירושלים . במהלך המצעד קיבל הרמטכ " ל הודעה שצבא מצרי נכנס לחצי האי סיני , ובכך הפר את ההסכמים שנחתמו כעשר שנים קודם לכן , בעקבות מלחמת סיני ( ' מבצע קדש ' ) . לאחר שלושה שבועות , ב 5 ביוני , 1967 פרצה מלחמה בין ישראל לשכנותיה – מצרים , סוריה וירדן , ובתוך שישה ימים החל עידן חדש בתולדותיה של מדינת ישראל . מלחמת ששת הימים על תוצאותיה העלתה לראש סדר היום הציבורי נושאים חדשים ואף עוררה מחדש נושאים שדומה היה שירדו מעל הפרק זמן רב לפניה . הבולט ביניהם הוא קביעת הגבולות של המדינה . היקפה הטריטוריאלי וגבולותיה של הישות המדינית היהודית שתוקם בארץ ישראל היו סלע מחלוקת בציונות לפחות מאז עלתה לראשונה בפומבי ב 1937 תכנית לחלק את הארץ בין יושביה . הסכמי שביתת הנשק מ 1949 שקבעו את גבולותיה של מדינת ישראל וזכו להכרה בין לאומית אמנם לא שמו קץ לכמיהתם של חוגים מימין ומשמאל להרחיב את שטחה אל מעבר לקו הירוק , אולם סוגיה זו לא תפסה מקום מרכזי בסדר היום הפוליטי ובשיח הציבורי בישראל . מאז 1967 שאלת עתידם של השטחים והאם יש לספחם לישראל או להיעזר בהם כקלף מיקוח להשגת שלום היתה לנושא מרכזי , ויש שיאמרו – הנושא בה " א הידיעה בזירה הציבורית בישראל , נושא המפלג את העם ומגדיר יותר מכל עניין אחר את ההשקפה הרעיונית וההשתייכות הפוליטית של אזרחי המדינה . מראשית פעילותה בארץ ישראל ביקשה הציונות למצוא את האיזון הנכון בין שלושה משתנים : גודל הטריטוריה שבשליטה יהודית ; מספרם המוחלט והיחסי ( ביחס לאוכלוסייה הערבית ) של היהודים החיים בה ; ואופייה הדמוקרטי של הישות המדינית היהודית העצמאית . תוצאותיה של מלחמת ששת הימים יצרו מצב שבו המציאות הטריטוריאלית
|
|