|
|
עמוד:12
עיון בתגוביות לכתבה חושף את העמדות השונות . יש הרואים במחקר החדש המוצג בכתבה עשיית צדק היסטורי עם הלינה המשותפת . כך למשל כתב ' בן קיבוץ ' : לכל המקטרגים ... לא ידוע לי על בעיות אצל ילדים בשכבה שלי ואחרות ש ' סבלו ' מהלינה המשותפת . כיום ההורים מדברים הרבה על חינוך ילדיהם אך עושים הרבה פחות לחנכם והתוצאה ... הדור הדפוק הגדל כיום בניגוד לעבר . הלינה המשותפת יצרה זמני איכות נהדרים עם ההורים ויחסי קירבה שאיני בטוח שקיימים כיום בלינה ' נורמלית ' לכאורה . כהורה מחוץ לקיבוץ , ראיתי את ילדי הרבה פחות מאשר הורי ראו אותי ( ואני אותם ) בקיבוץ . ‘ בן קיבוץ ' חתם את דבריו בטענה הזאת : ' בסך הכל הלינה המשותפת הייתה חוויה חיובית ומכוננת וזכורה לי בגעגועים לטובה ' . כותבים אחרים שותפים לערגה לשנות הילדות בקיבוץ . כך למשל בתגובתו של מי שבחר בכינוי ' הלב נצבט ! ' . היה טוב היה קסום היו לנו חיים משלנו , עם הרבה עניין וקסם . ואת זה אומר לכם אינדיבידואליסט שתמיד מצא עיסוקים משלו ולא הבין מה יש לכולם לחיות רק עם כולם . אני חושב כי לאחר הכל אף תפוח לא נפל רחוק מן העץ — כל ילד יצא דומה להוריו ... אני זוכר את לילות הירח בהם אני , ילד קצת מיוחד , השתלשלתי מן החלון וגם לקחתי עמי את השמיכה — כדי להקשיב לבדי לאוושת הרוח ולציפורי הלילה בצמרות ולאחר זמן מה לחזור למיטתי ולהיות כמו כולם בבית הילדים . אני זוכר את הבית על העץ והבית מתחת לאדמה שבניתי בגיל , 10 את כל פינות הקסם שמצאתי לעצמי בקיבוץ . אני זוכר שחברי כיתתי צחקו במרפאה כי תמיד נרתעתי כשהזריקה ננעצה באחורי , ושלעגו לכלבי שהיה קצת עכברי . הסקרנות , החופש והאפשרויות הבלתי מוגבלות מעוררות בו התפעמות מהילדות הקסומה שזכה לה , והוא מוסיף : ' חבל שילדי לא זכו למידת החופש והיופי הזו ' . לא כל המגיבים לכתבה שותפים לטון הנוסטלגי . בעשורים האחרונים , משהחלה החברה הישראלית למתוח ביקורת על האידאלים הציוניים של השיתוף שבבסיסה , נהיה גם הקיבוץ , והחינוך הקיבוצי מושא לעיון ולביקורת . גם בתוך התגובות לכתבה אפשר לראות כי רבים יצאו חוצץ נגד תיאור הלינה המשותפת כאידיליה . מבחינתם , מדובר בכתיבה זחוחה שלוקה בעיוורון ובנאיביות במקרה הטוב , ובהדחקה ובהכחשה במקרה הרע . ' לי נראה שזה פשוט לא נכון ' , כתבה מגיבה המזדהה כ ' אני ' . ' אחרי כל כך הרבה שנים הראייה נעשית נוסטלגית להחריד והיא נוגעת בגעגועים שלנו לקיבוץ , למה
|
|