|
|
עמוד:14
באו משני מקורות עיקריים : בקבוצה אחת אמנים צעירים שבאו לארץ ישראל בשנות העשרים , למדו בארץ או באירופה והחלו להציג את יצירותיהם בשנת . 1930 ובקבוצה האחרת עולים חדשים , שרובם הגיעו בשנת 1933 ולאחר מכן , מגרמניה וממרכז אירופה . על פי רוב היו אלה אמנים בוגרים ומנוסים , ובהם אמנים שזכו להצלחה ולהכרה לפני שעזבו את ארצם . הם הביאו אתם מסורות אמנותיות שלא היו מוכרות ביישוב , ואלה לא תמיד התקבלו בהערכה בקרב האמנים הוותיקים . בהיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית נהוג לתאר את המצב כיריבות בין שתי אסכולות : האסכולה הצרפתית , שהשפיעה בשדה האמנות הישראלית מאז ראשית שנות העשרים ; והאסכולה הגרמנית , שמשם היגרו רבים מעולי שנות השלושים והביאו עמם את המסורות האסתטיות אשר אפיינו את האמנות המודרנית בגרמניה . ליריבות זו כביכול , בין פריז לברלין , כפי שהוצגו הדברים לא אחת , הוצמדה גם יריבות בין עירונית מקומית ; תל אביב זוהתה עם האסכולה הצרפתית , וירושלים - עם האסכולה הגרמנית . סקירה קצרה של הביוגרפיות של האמנים מגלה שהחלוקה הבין עירונית רחוקה מלהיות מדויקת . גם העימות הצרפתי - גרמני נבע אולי מיחסי הכוחות בין הוותיקים לחדשים בשדה האמנות ומקשיי ההיקלטות של יוצאי גרמניה , ולאו דווקא מעימות תרבותי של ממש . בשנות השלושים התפתח שדה האמנות בארץ ישראל גם מן הבחינה המוסדית : בשנת 1932 נוסד מוזיאון תל אביב בביתו של ראש העירייה מאיר דיזנגוף שבשדרות רוטשילד ; המוזאון היה שם עד שנת . 1971 בירושלים נפתח בשנת 1935 בצלאל החדש , הוא נמצא בבנייני בצלאל של ימי בוריס שץ ( זה נסגר ב , ( 1929 אך פעל במתכונת שונה , הקרובה ברוחה לרוח בית הספר המודרני לעיצוב ולאמנות באוהאוס בגרמניה . בצלאל החדש המשיך לפעול ולהתפתח , והוא הבסיס לאקדמיה בצלאל של ימינו . סמוך לבצלאל החדש המשיך לפעול בית הנכות בצלאל ( בהנהלת מרדכי נרקיס ) אשר שרד מימי בצלאל של בוריס שץ בשנות העשרים . מוזאון בצלאל נכלל במוזאון ישראל עם פתיחתו בשנת . 1965 2 בסוף שנות השלושים היו באגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל 110 חברים , רובם ( 84 ) היו תושבי תל אביב , ומהם 44 בלבד הוגדרו כאלה ' המתפרנסים רק על האמנות ' . מתוך : מכתב מאת ועד אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל אל ראש עירית תל אביב מר ישראל רוקח , 8 . 12 . 1939 בליווי ' רשימה סטטיסטית של מקורות פרנסתם של חברי האגודה ' . עיריית תל אביב יפו , הארכיון העירוני ( להלן אעת " א ) , תיק ב ' , . 4 - 1922 מנתון זה עולה שחל גידול של ממש באוכלוסיית האמנים בעיר . מקור המיוחס לעיריית תל אביב מ 1935 מציין 40 ציירים ופסלים בתל אביב מתוך 60 בארץ כולה . ראו : אהרן זאב בן ישי , תל אביב עיר ואם בישראל , דפוס עזריאלי , ירושלים [ , [ 1936 עמ ' . 13 בלס התבססה על חישוב מספר המשתתפים בתערוכות הכלליות ועל נתונים נוספים ומנתה 66 אמנים החברים באגודה ב 1938 לעומת 35 בשנת . 1928 ראו : גילה בלס , ' אגודת הציירים והפסלים ' , בתוך : זהר שביט ( עורכת ) , תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה : בנייתה של תרבות עברית בארץ ישראל , חלק ראשון , האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ומוסד ביאליק , ירושלים , 1998 עמ ' . 416 למרות השוני בנתונים , אפשר לראות שהגידול הכללי באוכלוסיה היהודית בארץ השפיע גם על מספר האמנים הפעילים . 3 הביטוי הגלוי ביותר לחלוקה זו בהיסטוריוגרפיה הוא הבחירה לתאר את התקופה בשני פרקים נפרדים בספר סיפורה של אמנות ישראל מימי בצלאל ב 1906 ועד ימינו , מאת דורית לויטה וגדעון עפרת , בנימין תמוז ( ערך והקדים מבוא ) , מסדה , גבעתיים , 1980 עמ ' . 127 - 85 , 83 - 53 הפרדה דומה קיימת בספרו של גדעון עפרת : Gideon Ofrat , One Hundred Years of Art in Israel , Westview Press , Boulder . 1998 , pp . 65 - 85 , 87 - 106
|
|