|
|
עמוד:12
המדריך הפוליטי של גן הילדים ! ואיתן הוא וגא ונמרץ ובטוח ופולט את כרוזו שמחוץ לוויכוח , ושפתיים , שפתיים גמולות מחלב , צועקות אחריו , בתתו להן צו , ואין איש שיתפוס בצווארון מעילו ויטלטל ויקרא : עד הלום ! הלאה לא ! אין עוצר ! ונמשך המשחק ונמשך ! ( אלתרמן , הטור השביעי , דבר , 16 באפריל 1943 ) הגישה השלישית , שצבי לם מכנה כחינוך פוליטי ומציגה כחלופה הראויה בעיניו , מכוונת להכללת סוגיות פוליטיות כחלק מתהליך טיפוח האזרחות במדינה דמוקרטית . על פי גישה זו , יש לעסוק בסוגיות פוליטיות בתהליכי החינוך והלמידה , אך יש לעשות זאת תוך הקפדה על איזון ועל אובייקטיביות . בפרסום מאוחר יותר מנתח לם ( 2002 ) את סוגיית החינוך הפוליטי לפי שלוש אידאולוגיות - העל בחינוך , שמיפה בעבר ( : ( 2000 , 1973 אידאולוגיית החברות ( סוציאליזציה ) - חינוך פוליטי כהעברה פונקציונלית של מיומנויות ושל ידע על אופני ההתנהלות של הזירה הפוליטית העכשווית ; אידאולוגיית התרבות ( אקולטורציה ) .- חינוך פוליטי כהנחלה של עמדות אידאולוגיות קונקרטיות או כתעמולה ; ואידאולוגיה הממוקדת ביחיד ( אינדיווידואציה ) - חינוך פוליטי כמעודד בחינה ביקורתית של המציאות וגיבוש עמדות אישיות כלפיה . כך מציג לם גישה שלפיה חשוב לעסוק בפוליטיקה , אך עיסוק זה צריך להיות מנותב לטיפוחו של התלמיד כאוריין פוליטי תוך הקפדה על פריסת כמה עמדות מנוגדות ושאיפה לאובייקטיביות . לפי גישה זו , המורה צריך לספק לתלמידיו הזדמנויות לדיון בסוגיות עכשוויות תוך הצגת מגוון דעות ומתוך כוונה לאפשר השמעה , אימוץ או פיתוח של עמדה עצמאית . .בגישתו מביע לם חרדה מחינוך אינדוקטריני , שעל פי הגדרתו של צבי לביא ( 1978 ) הוא " ניסיון להחדיר דעות בתחום מסוים ( בעיקר בתחום המוסרי , הפוליטי והדתי ) תוך התעלמות מדעות מנוגדות ובצורה המונעת בירור רציונלי " ( עמ׳ . ( 364 החינוך , על פי לביא , בניגוד
|
|