|
|
עמוד:13
דוגמה : מורה ביקשה מהורים לילד המאובחן כהיפראקטיבי ללוות את הכיתה בטיול , שאם לא כן , הילד לא יוכל לצאת לטיול . ניתוח : המורה קיבלה את ההחלטה , מאחר שחששה לשלומם של הילד ושל תלמידים אחרים אם לא תהיה לילד השגחה צמודה . בקשתה , שהוגשה מתוך שיקול דעת , מנעה תוצאות בלתי-רצויות . היא הפגינה אחריות כלפי התלמידים וכלפי התפקיד שהיא ממלאת . פורטפוליו הדיל תוכן : לא קל להבין מה זאת אחריות . אחרי שניסינו במפגש הראשון להגדיר פחות או יותר מה זאת אחריות , ולשפוט על מי מוטלת אחריות או מי מתנהג בחוסר אחריות במקרים שונים בחיי היום - יום , אפילו זה לא קל בעיניי , כי כל אדם מסתכל בדברים מזווית ראייה שונה . במפגש הרחבנו בנוגע למהות האחריות לפי מאמר של סארטר , וסיכמנו אותו בכמה עקרונות : קודם כול צריך שאדם יהיה אחראי כלפי עצמו , כדי שיוכל להיות אחראי כלפי האחר – לכן הצורך במודעות עצמית – ההפך מן המצופה – קשר הדוק עם אחרים ועם התגובות שלהם , כי מודעות עצמית נמדדת בעצם לפי תגובות של אחרים , כלומר השתקפותו של האדם בחברה ( רפלקציה ) , וגם לפי ביקורת עצמית . זאת אומרת , האדם ( שהוא אוסף המעשים שלו ) זקוק לאחר כדי לראות את עצמו , וכן הוא אחראי לכולם , אך לא להפך ( אין הדדיות ) . משוב : כמה חשבתי על זה , להיות עצמאית בכל התחומים , לא להזדקק לאף אחד , וכך להיות אחראית על עצמי , על התנהגותי ועל תוצאותיה . ניסיתי להגשים את זה אלף פעמים , ובכל התקופות בחיי - בתקופת הילדות , כשבניתי בית עם מדרגות על העץ ; בתחילת תקופת ההתבגרות , כשהפכתי את החדר שלי לכל עולמי ; באמצע גיל ההתבגרות , בשנת העבודה שלפני תחילת הלימודים האקדמיים ... אבל בכל פעם הדברים לא יצאו כמו שתכננתי מראש . בכל פעם הייתי מוצאת את עצמי תלויה באחרים , לא תלות פיזית או חומרית אלא מעבר לזה , תלות רגשית . והיום אני נפתחת במידה מסוימת , כי במפגש הזה הקפדנו על עומק התלות בין אדם לבין סביבתו כחלק בלתי-נפרד מעיצוב האישיות של האדם ומעיצוב המודעות העצמית שלו . לכן זה מוביל לא רק לקבלת אחריות של האדם על עצמו , על מעשיו ועל התנהגותו ( כמו שהייתי חולמת ) , אלא גם לקבלת אחריות על כל האחרים .
|
|