|
|
עמוד:12
חשיבות עליונה , והיא קשורה בחלקה בתפיסתנו את השליטה בחיינו . האם אנו עצמנו שולטים בהם , או שמא הסביבה והתרבות שולטות בהם ? אלוהים , הורים , חינוך ונסיבות עשויים להיתפס כגורמים הכופים עלינו בחירות והתנהגויות ואינם משאירים לנו טווח בחירה . אם אחריות היא עניין של מחשבה ושל שיקול דעת , של בחירה בין אפשרויות ושל בחירה במחויבות , היא אינה ערך שאנו נולדים עמו אלא ערך נלמד שעלינו לקבל על עצמנו . לפי זרם המחשבה האקזיסטנציאליסטי , האדם חופשי באופן מהותי ( זו המהות היחידה הקודמת לקיומו ; הוא " נידון לחופש " ) , והוא יכול וחייב לבחור ולעצב את חייו , גם אם הוא מעדיף לברוח מן החופש ולקבל את עול החברה רק כדי להשתחרר מן הצורך לקבל אחריות על החלטותיו . כך למשל מגדיר חוזה אורטגה אי - גאסט את האדם ברוח תפיסה זו : לאדם אין טבע , אלא היסטוריה ... אין האדם דבר או חפץ אלא דרמה ... חייו הם משהו שבו חייבים לבחור , אותו חייבים ליצור . האדם אינו אלא בחירה ויצירה זו . כל אדם הוא המחבר – הסופר של עצמו , ולמרות שהוא יכול לבחור בין היותו סופר מקורי או סתם חקיין , אין הוא יכול לברוח מבחירה ... הוא נידון לחופש . להיות חופשי , פירושו , להיות בעל יכולת להיות משהו שונה ממה שהאדם כרגע . פירושו , לא להיות מסוגל להטביע עצמו , אחת ולתמיד , בטבע או במהות נתונה וקבועה כלשהי [ . [ ... האדם חייב להרוויח במו ידיו את לחמו , לזכות בחייו הוא . ( אי - גאסט , היסטוריה כשיטה [ מצוטט אצל גולומב , ] 43 : 1990 ( כלומר , כדי להיות אחראי וכדי להיות אדון לחייו שאינו משועבד לתכתיבים חיצוניים דרוש לאדם חופש בחירה . האדם נדרש לבחור בין אפשרויות בהתאם לתפיסת עולמו , ועליו גם לשאת במלוא האחריות לתפיסת עולמו . זו משמעותה של בגרות – קבלת אחריות . אחת ההבחנות החשובות בעינינו היא ההבחנה בין אחריות אישית לבין אחריות כלפי האחר . הבחנה זו נקבעת ברובה על ידי המושג חירות ועל ידי התפיסה מהו האני ומהו האחר , ומהי מהות הקשר ביניהם . באחריות האישית , האני עומד במרכז ועליו לשאת את נטל חייו ואת תוצאות פעולותיו , כך שנדרשים ממנו מודעות עצמית גבוהה ושיקול דעת . אחריות כלפי האחר נובעת מהשקפה מוסרית ומהזדהות עם סבלו של הזולת . האדם אחראי לאלה שהוא עלול לגרום להם עוול , והוא סובל במקומם ( הלר , תשס " ה ) .
|
|