|
|
עמוד:12
לא מלווה למידה לא אומר שנחלצתי לגמרי מן הפרדוכס , אבל כמה וכמה דברים התבהרו לי במהלך השנים , ואני מנצל את ההזדמנות של הספר הקצר הזה כדי לכנס ולדייק אותם . התמונה השלמה מוסיפה עוד עומק בהבנתי את המורות , ומאירה את האופן שבו אני יכול אולי לעשותה במלוא הלב . אבל לפני שאני מתחיל , חשוב לי לדייק : הספר הזה הוא לא על למידה ולא על ליווי תהליכי למידה . גם זה התבהר לי במהלך השנים : למידה היא עניין של הלומד , ומרביתה קורית ללא הכוונה של אדם אחר . כשבכל זאת נמצא שם אדם תומך העוזר לתהליך הלמידה , הוא ראוי יותר שיקראו לו " מלווה למידה " מאשר מורה . כינוי זה ידגיש עד כמה הלמידה היא קסם שנמצא בלומד , ומלווה אנושי הוא לכל היותר תוספת אפשרית , המרחפת מעל נתיב התרחשותה הטבעי . האין זה מוזר לעסוק במורות בלא לעסוק בלמידה ? האם למידה היא לא סיבת הקיום של המורה והגדרת תפקידו ? האם לא לשם כך משלמים לו – כדי שילמד ? לא בדיוק . אם מורה היה באמת רוצה ללמד , הדבר האחרון שהוא היה עושה זה להושיב ילד בכיתה של שלושים ילדים , ולהתייצב לצד הלוח . המחזה הטיפוסי הזה – מורה , לוח וכיתה – בכל מה שקשור בלמידה הוא אחיזת עיניים . ואם בכל זאת זו הסצנה המרכזית בבית הספר , זה לא מכיוון שהמורים לא עמדו על אמת זו , אלא מכיוון שבאופן לא מודע , בעודם מצהירים על הלמידה כמטרת בית הספר , הם רתמו עצמם למטרה אחרת לגמרי והמילה " למידה " נעשתה רק שם הקוד שלה . זה מאוד מבלבל . ואכן , אם תשאלו מורים מן המניין מה היא אותה מטרה אחרת , בדרך כלל הם לא יבינו על מה אתם מדברים . בתמימות יפרשו מחדש את שם הקוד כאילו הכוונה הייתה ללמידה ממש ויסבירו שזה מה שהם עושים – מלמדים . ובכל זאת , הם לא טיפשים . גם אם הם לא מצהירים על כך במילים – הם יודעים את מה הם משרתים ומה לא – ולמידה לא כלולה בעסק . איך אני יודע זאת ?
|
|