|
|
עמוד:14
בנה היתה בהיריון , והם הגיעו לארץ ללא כל תוכנית מסודרת לגבי מקום מגורים , עבודה וכו ' . הם הגיעו למרכז קליטה בירושלים ואחר כך עברו לבית קטן ברחוב הצפירה . בשנים הקרובות נולדו ארבעת בניהם – אוריאל , בצלאל , עמיתי ואדיר חי , ושניהם השקיעו את רוב זמנם בגידול הילדים . בדצמבר , 1988 לאחר שהשתתפה בכנס בינלאומי בירושלים שעסק בנושא העצמת נשים יהודיות , בנה היתה לאחת מהמייסדות של קבוצת " נשות הכותל " , שבה היתה פעילה מרכזית במשך השנים הבאות . בנה רצתה לעסוק בחינוך ולהקים גן ילדים , ולאחר שלא הצליחה להקים אותו במסגרת גוף חינוכי קיים , היא הקימה ב 1994 גן עצמאי בשם " צוהר " . הכוונה היתה שהגן יהיה " גן צומח " שיתפתח לבית ספר . אבל אחרי שנת פעילות אחת אביה של בנה חלה , והמשפחה עברה לקנדה כדי להיות קרובה אליו . כמה חודשים אחרי שהגיעו לקנדה נפטר אביה של בנה , ולאחר שהות של מספר חודשים נוספים באוטווה התלבטו בנה ושמואל אם לחזור לישראל או לעבור לארה " ב . בסופו של דבר הם החליטו להגיע לבוסטון – וכמו בהגעה לישראל שמונה שנים קודם לכן , גם הפעם לא היו להם תוכניות ברורות לגבי עבודה ומגורים . במהלך השהות בבוסטון בנה לימדה באוניברסיטאות הרווארד וברנדייס , וכן בבית ספר תיכון יהודי חדש שהוקם בבוסטון , . “ Th e New Jewish High School " במסגרת עבודתה בברנדייס בנה הקימה וניהלה את " מכון מסתברא לאקטיביזם יהודי מבוסס טקסט " , בו ביססה את התפישה של " אקטיביזם טקסטואלי" – אקטיביזם ששואב את ההשראה מטקסטים יהודיים . ב , 2004 לאחר ששמואל איבד את מקום העבודה שלו בחברת המחשבים שעבד בה , הם החליטו לחזור לישראל לשנת ניסיון ( שמואל מספר שבוקר אחד בנה התעוררה ואמרה לו : " מה אנחנו עושים פה ? " ) . הם סיכמו עם הילדים שאחרי שנה יערכו הצבעה דמוקרטית , שבה ישתתפו כל חברי המשפחה , לגבי ההחלטה אם להישאר בישראל או לחזור לבוסטון . הילדים הצביעו פה אחד בעד להישאר בישראל . במהלך השנים הבאות בנה המשיכה בפעילות אינטנסיבית שכללה כתיבה של הספר הזה וספר נוסף ( דם ודיו : הפמיניזם הישראלי משחרר את היהדות , המציג גישה פמיניסטית ליהדות ) , הרצאות ( בעיקר בארה " ב ) , פעילות במסגרת נשות הכותל והקמה של פרויקט חדש בשם , Y Th eater פרויקט תיאטרון קהילתי יהודי ערבי שהקימה יחד עם שותף פלסטיני
|
|