|
|
עמוד:7
פתח דבר בשנים תש״ע - תשע״ה כיהנתי כראש היחידה ללימודים בין תחומיים באוניברסיטת בר אילן , ובשנת תשע״ה גם כראש התכנית ללימודי פרשנות ותרבות . זכיתי להימנות עם המנחים של תלמידי המחקר שלה . בשנים אלה נחשפתי לפעילותה של התכנית , שניתן לראות בה מפעל של אדם אחד שהקים אותה , עמד בראשה במשך שבע עשרה שנים רצופות , השיג את התקנים והמלגות שלה , קבע את תכנית הלימודים שלה , השריש את הנורמות המיוחדות שלה והוא מלמד בה עד עצם ימים אלה , הלוא הוא פרופ׳ אבי שגיא . חשיפה זו הייתה לא פחות מאשר גילוי . מצאתי שורה של מרצים בראשית דרכם האקדמית , הניחנים בכושר הוראה יוצא מגדר הרגיל ( על פי סקרי ההוראה הנעשים בתדירות ) , והמתמסרים עד אין קץ לטיפוח דור חדש של תלמידי מחקר וליצירת שיח חדש המתרקם בין כותלי אוניברסיטת בר אילן . כל אחד מהמרצים הללו מנחה תלמידי מחקר רבים , הרבה מעל לממוצע ההנחיה המקובל במוסדות האקדמיים . תופעה תרבותית זו צמחה באווירה ביקורתית לעתים , ולעתים אף עוינת , הרווחת בקרב חוקרים דיסציפלינריים לא מעטים השותפים לניהול המוסד האקדמי הוותיק . אף על פי כן הייתה קבוצה כריזמטית זו לסיפור של הצלחה מסחררת , ותלמידי מחקר ואינטלקטואלים רבים מתדפקים על דלתותיה של התכנית ללימודי פרשנות ותרבות . עד עצם כתיבת דברים אלה מבקשים חוקרים איכותיים מכל העולם להימנות עם מוריה ומנחיה . קובץ המאמרים הזה נועד להציג מקצת מהדיונים המעסיקים את התכנית ללימודי פרשנות ותרבות כמחווה לאיש החזון , אבי שגיא . כל המאמרים נכתבו בידי מורי התכנית . הקובץ עוסק במגוון של סוגיות בעלות אופי בין תחומי מובהק . פותח את הקובץ מאמרו של כותב שורות אלו , המתחקה אחר שורשיו של אבי שגיא וזהותו כרקע לייסוד התכנית ללימודי פרשנות ותרבות . המאמר טוען כי שגיא הגיב לאתגרי המציאות הישראלית באמצעות המחקר והניהול האקדמי . מבחינה מחקרית עמד שגיא על ההיבטים הפנומנולוגיים של התופעה הציונית הדתית ועל האופקים הפתוחים לפניה . מבחינת הניהול האקדמי הוא ייסד את התכנית ללימודי פרשנות ותרבות ויצר סוג חדש של שיח באקדמיה הדתית . מאמרה של דורית למברגר בוחן את ההיבט הדיאלוגי בשירת יהודה עמיחי . המאמר
|
|