|
|
עמוד:10
אקדמית . המידע בו אינו מומצא אך בשתי סוגיות : ביקורו של גדליה בהודו ובמכה והגירוש מהראת , שבהן הוספתי פרטים מספרות המחקר על מה שנרמז לי . אינני מחבר בלתי - מעורב , אלא מבטא את נטיותי ואת העדפותי . אין זה חיבור בדוי ואין בסגנונו ציצים ופרחים . עיקרו זיכרונות , מסורות , מעשיות וסיפורי - עם ששמעתי או קראתי , שהם ממאפייני עדה זו . הם עברו מדור לדור , שימשו אמצעי לחינוך צעירים והיו מקור נחמה בעת צרה ; המידע ההיסטורי ממחקרים ניתוסף רק כדי להנהירם . בעבר היו שראו בשילוב של נרטיב מתועד של תולדות קהילה עם סיפור תולדותיהם של משפחה ויחידים בתוכה שעטנז שאין להכשירו . כיום מקובל יותר לדון בתהליכים לאומיים , תרבותיים ודתיים מנקודת - ראות אישית וחד - פעמית של מספר בודד כדי להבין מהלך היסטורי . הסוציולוג האנגלי - יהודי אנתוני סמית טען בכמה הקשרים בספרו כי דורות מאוחרים של קהילה מעוצבים בחייהם הקהילתיים באמצעות הזיכרונות , המיתוסים והמסורות של הקהילה שבה נולדו ובתוכה התחנכו . בסיפור זה , בשני רכיביו - העדה והמשפחה , אין אישים רבי עלילה ואין אירועים הרי גורלות עם וארץ , אבל יש בו משמעות ולא - מעט אור . בכללו הוא סיפור מופלא ומרתק בעיני . הייתי בן עשר בקירוב , ישבתי ליד אבי בבית - הכנסת המרכזי של יהודי אפגאניסתאן בירושלים , בהפסקה שבין תפילת מנחה למעריב , בשעה של נועם בין הערביים . באי בית - הכנסת רובם קראו בתהלים , יש ואחד קרא פסקה בזוהר הקדוש בנעימה רוויה געגועים , והיו שלחששו זה עם זה . באתנחתא שבין התפילות הוגש ברגיל תה רותח , לפעמים עם תקרובת דלה כלשהי . באווירה זו של קדושה , קודרת מעט ומכמירת לב , תחקרתי את אבי , לא בפעם הראשונה , על משפחתי . רציתי לדעת את שמותיהם , את מקומות מגוריהם ואת עיסוקיהם של אבות אבותינו עד בצלאל שעל שמו אנו קרואים . אך כל תשובה שלו דרדרה מפי שאלות נוספות , שכן בכל דור היה אשכול של אחים ורציתי לדעת עליהם וגם על האחיות אף כי אותן ' לא ספרו' בשיח הקהילתי שלנו . לא על כל שאלותי השיב אבי ונראה שהלאיתי אותו והוא הפנה אותי אל סבי . לא רחוק מאבי ישב סבי בישיבה מזרחית על שטיחון בגומחה ועיין בספר . ישבתי בדחילו סמוך אליו ולא העזתי להפסיק את עיונו עד שהואיל להפנות אלי את מבטו העז , שהיה כמשפד את איש שיחו . הכול התייחסו אליו ביראת כבוד וכינוהו מוסא ח ' אן - תואר כבוד בארץ מוצאו שניתן לשליטים ולמיוחסים . ישבתי לידו כמשותק , אך כבר היה מאוחר לסגת . שאלתי אותו בחופזה , לא את שהתכוונתי לשאול אלא . 1 לכן לא הרביתי בהפניות ביבליוגרפיות , כדי לשמור על רציפות הכתוב , כמתבקש בסיפור זיכרונות . . 2 רעיון זה בניסוחים שונים בספרו , ראו אנתוני סמית , ' עמים נבחרים - מקורות מקודשים של זהות לאומית ' , ירושלים תשע '' א .
|
|