הקדמה

עמוד:13

הפרק האחרון בשער השני ( פרק אחד – עשר ) עוסק בפולמוס חברתי ואידיאי המשולב בפירוש המקרא של ר ' יוסף אבן כספי , מחכמי פרובאנס בחצי הראשון של המאה ה – . 14 איש ריב ומדון היה כספי והוא לא היסס לנצל את פירושו למקרא לצרכי הפולמוס שלו עם מתנגדי ההשכלה הפילוסופית , עם פרנסי הקהילות , עם העולם הרבני ועם פשוטי עם . לדעתו , סימן טוב הוא לאדם שהוא נתעב בעיני ההמון . תיעוב זה הוא העדות הטובה ביותר להיותו " איש טוב " . פירושו מהווה מקור חשוב לחקר החברה היהודית בת זמנו . מקור חשוב אחר לנושא זה שנכתב באותה עת הוא החיבור " אבן בוחן " של ר ' קלונימוס בן קלונימוס , בן זמנו ומקומו של כספי . סביר להניח , שהאיבה הקשה שבין תומכי ההשכלה הפילוסופית ומתנגדיה והביקורת הנוקבת של כספי על מנהיגי החברה היהודית הושפעו גם מאווירת התקופה בחברה הנוצרית הסובבת , בה התעצמו פולמוסים על רקע אידיאי – דתי . על כל פנים , שני חיבורים אלה מלמדים על עוצמת המתח והיריבות בחברה היהודית בפרובאנס במאות ה – - 13 ה – 14 על רקע כלכלי , תרבותי וחברתי . השער השלישי ( פרקים 21 - 12 ) כולל עשרה מאמרים העוסקים בתמורות ובחידושים ביצירה הרוחנית בתפוצות ישראל שבארצות האסלאם ( בבל וספרד ) ובאלה שבאירופה הנוצרית ( צרפת וגרמניה ) מתקופת הגאונים ועד התפתחותן של התוספות במאות ה – 12 וה – , 13 תקופה שנמשכה למעלה מחמש מאות שנה . מדובר בחידושים מהותיים , ובמיוחד התפתחות מרשימה בפריחה הספרותית : ספרות השו " ת שהפכה לז ' אנר מרכזי בעשייתם של חכמי ישראל החל בתקופת הגאונים , פרשנות המקרא , פרשנות התלמוד , ספרות הפסקים , פריחתה של ספרות הפיוט ושירת החול , העיון הפילוסופי והמיסטי , מדעים , רפואה , פולקלור ועוד . מבחינת היצירה הספרותית הכינוי " תקופת האופל" וביטויים מזלזלים אחרים שניתנו לחברה היהודית בימי – הביניים בטעות יסודם . הדיון מתמקד בחלק מתמורות אלה ובזיקתן אל הריבוד החברתי ואל התפתחויות מקבילות בחברה הנוכרית הסובבת . פרק שנים – עשר , בין מרים למריה , מתאר תופעה המצויה כבר בספרות התלמודית ושכיחה בימי – הביניים : תעמולה סמויה ביצירה הספרותית היהודית שתכליתה פולמוס עם הפרשנות הכריסטולוגית למקרא שהתעצמה מאד במאות ה – - 12 ה – . 13 פרק זה מתאר כיצד הפכה מרים הנביאה , אחות משה ואהרן , לאישה האידיאלית והנערצה בספרות חז " ל תוך שימוש במדרשים רחוקים ביותר מן הפשט . המקבילות בין המיוחס למריה ובין מה שייוחס למרים בספרות חז " ל מסייעות להנחה כי הדבר נעשה כמשקל – נגד להתעצמות דמותה של מריה , אמו של ישו , שהפכה החל במאה השנייה לספירה לדמות נערצת בפולחן ובאמנות בעולם הנוצרי . עקבות פולמוס סמוי זה ניכרים עוד בימי – הביניים . פרק שלושה – עשר , הזיקה בין המבנה החברתי ליצירה הרוחנית בתקופת הגאונים , עוסק בשאלת הימנעותם של גאוני בבל מכתיבת פירושים לתלמוד הבבלי , אף על פי שהם נתבקשו על – ידי חכמים במרכזים שונים לעשות כן . לדעתי , יש לתלות זאת

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר