|
|
עמוד:12
במאה התשיעית והיא התבססה במהלך המאה העשירית ולאחריה . בפרק השמיני , עבריינים ואלּמים בחברה היהודית באשכנז , מתוארת ההתמודדות של הקהילות בגרמניה ובצפון צרפת עם קשיים כבדי משקל . הקהילות היו ברובן קטנות והמנהיגות שלהן התקשתה להטיל את מרותה על סרבנים ואלּמים . הסכסוכים התעוררו במיוחד על רקע תשלומי מיסי הקהילה , כשרבים טענו לקיפוח . גורם אחר לכך נבע מהשתלטותן של משפחות מיוחסות , ובהן צאצאיהם של מייסדי הקהילות שטענו לעדיפות בזכויות המונופולין על המסחר ( " מערופיה " ) . העובדה שבתי הדין המקומיים הורכבו מדיינים שכישוריהם היו לעתים דלים הוסיפה שמן למדורה . החכמים ניסו בכל כוחם לחזק את אושיות הקהילה ביודעם כמה הן חשובות לעתידו של היישוב היהודי המקומי . הניסיונות הללו הולידו תמורות בסדרי הדין והחמרה באמצעי הכפייה , כאשר החרם תפס בהן מקום מרכזי . הפרק התשיעי , שורשיו של קידוש השם באשכנז , עוסק באחד הנושאים הטעונים והבעייתיים בתולדות יהדות אשכנז הקדומה : התאבדות ההורים והריגת הילדים על קידוש השם בגזירות תתנ " ו ( . ( 1096 במעשה זה יש עבירה מוחלטת על ההלכה היהודית הקדומה האוסרת בתקיפות את שני המעשים גם יחד . נושא זה עורר מחלוקת בין החוקרים . לדעתי , חכמי אשכנז , שלא כאחיהם בבבל , ראו באגדה שבמדרש ובתלמוד בסיס לפסיקת ההלכה . הסיפורים בתלמוד על אנשים או קבוצות שהתאבדו מחשש שייאלצו לעבור על הלכות חמורות או להמיר את דתם , שימשו מקור עליו הסתמכו מקדשי השם בתתנ " ו . הריגת הילדים בארץ – ישראל בתקופה הרומית מחשש שייאלצו להמיר את דתם , כמסופר בדבריו של יוסף בן מתתיהו ובספר יוסיפון שנכתב במאה העשירית באיטליה , שימשה תקדים ובסיס להיתר עליו נשענו חכמי אשכנז שהתירו הרג ילדים בנסיבות אלה . אמנם היו בין חכמי אשכנז כאלה שהתנגדו להרג הילדים בעת הגזירות , ואולם כמה מגדולי בעלי התוספות ובהם רבנו יעקב תם לימדו זכות על מעשה זה . המחשבה שמא הילדים יגדלו כנוצרים זעזעה את יהודי אשכנז באותה עת , ורבים העדיפו למות עם ילדיהם על קידוש השם . הפרק העשירי אף הוא קשור בהמרת הדת לנצרות וביחסים שבין היהודים בגרמניה ובין סביבתם הנוצרית . פרק זה עוסק באגדה המצויה בכתב – יד משנת , 1301 ובו מסופר על התנצרות בנו של רבנו גרשום מאור הגולה , גדול חכמי אשכנז הקדומה שחי ופעל בראשית המאה ה – . 11 המרת הדת של הבן כשלעצמה היא אירוע היסטורי מהימן המוכח ממקורות שונים . האגדה הטמונה בכתב יד מספרת שהבן שהמיר את דתו לא היה למעשה בנו של רגמ " ה , אלא של אביר נוצרי שאנס את אשת רגמ " ה . קשה לראות אגדה זו כמהימנה , והיא נוצרה ככל הנראה על רקע המועקה היהודית הגדולה לנוכח העובדה שבנו של רגמ " ה המיר אף הוא את דתו לנצרות . ככל הנראה מדובר באגדה טיפולוגית שאין לה בסיס היסטורי . ואולם , היא מלמדת על התמורה שחלה בביטחון של חכמי ישראל בגרמניה באיתנות קהילותיהם לנוכח החמרת הגזירות והתעצמות התעמולה הנוצרית להמרת דתם של היהודים במאה ה – 12 ולאחריה .
|
|