|
|
עמוד:12
העיזבון כמה משיריו שאותם לא כינס בספרו . בעשור למות טסלר זכה גבעול במרחבים כביכול במהדורה מורחבת ) כביכול , משום שה " הרחבה " של המהדורה התמצתה בהדבקת כמה דפים אל הגיליון האחרון של הספר מ , 1960 שבהם נדפסו שלושה שירים שראו אור אחרי הופעת גבעול במרחבים וכן כמה מתרגומיו המופתיים של טסלר לשירי אוסיפ מנדלשטם , ששלושה מהם נכללו כבר ב 1942 באנתולוגיה שירת רוסיה שבעריכת שלונסקי ולאה גולדברג ) . כמו כן נדפסה בשנה זו סדרת מאמרים על שירת טסלר מאת כותב הטורים הללו . אך בכל אלה לא היה כדי לעורר עניין מחודש במשורר הנשכח . ייתכן שטסלר עצמו תרם תרומה בלתי מבוטלת למאזן שלילי זה של נוכחותו השירית ההיסטורית — הן בהחסרת כמה משיריו המוקדמים , הנגישים או ה " קלים " יותר , מן המבחר שכינס בספרו הצנום , ועוד יותר מזה בהחלטתו הבלתי נבונה שלא להביא בו את מיטב שיריו משנות השלושים והארבעים בנוסחיהם הראשונים , החיוניים . הוא שכתב את רובם , קבע לאחדים מהם נוסח חדש שהרחיק לכת עד מאוד מן הנוסח המקורי , ובמעשה השכתוב , שהושקע בו עמל רב ולעתים גם עקר , " ריפד " את השירים , הגביה את הרף הלשוני הסגנוני שלהם , שהיה גבוה מלכתחילה , ואטם במקומות רבים את מוקדי האסוציאטיביות שלהם , שנבלעו מתחת לשכבת המליצות . מעשה זה מלמד בבהירות על הנטייה להרס עצמי , שפגעה כנראה בטסלר לאורך כל דרכו השירית . אמנם ספק הוא אם בסוף שנות החמישים , כשנעשה המעשה , עדיין היה סיכוי של חיים ציבוריים לשירים , אפילו היו נמסרים לידי הקורא בנוסחי הבראשית שלהם . מכל מקום הדרך אל הנוסחים האלה , שנדפסו בשעתם בכתבי עת שכבר לא היו גם בידי טובי הקוראים , נחסמה כמעט כליל . מצב זה יכול כמובן להשתנות אם ייעשה המעשה האלמנטרי הדרוש לשימור מורשתו של המשורר , היינו איסוף כל שיריו ) לרבות אלה שנותרו בעיזבון ) ללא סלקציה והדרה והוצאתם לאור מחדש , וכן במידה שהמחקר ההיסטורי של השירה הארץ – ישראלית יתעורר לעסוק בשירים אלה ובמקומם
|
|