|
|
עמוד:11
הבוחן את העימות ( או העימות לכאורה ) בין סוגי הייצוג , לדיון המדגיש את שיתוף הפעולה והמיזוג ביניהם . מהלך החיבור יוליך בסופו של דבר ( בפרק ד ) להצגה קצרה של ההיסטוריה של יחסי הצילום והספרות בכלל , מזווית ראייה מרכזית וחשובה במיוחד לדעתי , הנוגעת לתכונות המקרבות בין שירה לצילום ומאפשרות את המיזוג ביניהן . החיבור מחולק לארבעה פרקים . כל פרק יוחד למשורר אחד , אך המעבר מפרק לפרק יוצר מהלך בעל רציפות וכיוון ברורים : תנועה מסגירות לפתיחות וממאבק לשיתוף פעולה ולמיזוג . החוט הקושר בין הפרקים נשזר סביב גלגולי המזכרת : תצלום הקרובים שאינם עוד או עיר ההולדת שננטשה , חפץ שחתומים בו פני העבר , מזכרת המזמינה את המשורר להתמודד עם סוגיית הזיכרון האישי והקולקטיבי . אצל דן פגיס ואבות ישורון ( פרקים א , ב ) התצלום הוא מחסום או איום , ובין דרכי הייצוג המילולית והוויזואלית מתרחש מאבק הקובע את אופי כינון הזיכרון בשיר ואת גבולותיו . אצל טוביה ריבנר והרולד שימל ( פרקים ג , ד ) התצלום והשיר נפגשים , הגבולות בין דרכי הייצוג מיטשטשים , הצילום והשירה מתקרבים זה לזה ופועלים יחד . החיבור מציג אפוא מערכת יחסים משתנה בין השירה לצילום , הוא פותח בהדגשת ההבדל בין שני סוגי המדיה ומתקדם אל הצגת המשותף ביניהם . מערכת יחסים משתנה זו מושפעת מיחסו של כל משורר אל סוגיית הזיכרון ובאותה שעה היא מעצבת את היחס הזה . את החיבור פותח דיון בשירת דן פגיס לפני המשבר המתגלה בספר האחרון שהוציא לאור בימי חייו ' מלים נרדפות ' ( . ( 1982 המשבר נחשף במובהק בשיר ' המזכרת ' , הנדרש לתצלום עיר הולדתו של המשורר ( רדאוץ , במחוז בוקובינה ) , תצלום של ' מקום שבחרתי לא לראותו ' , כדברי המשורר עצמו , ומה שגרם , בלשונו שלו , ' בקיע בחומה ' . השואה , אף שעיקר פרסומו של פגיס בא לו מכמה שירים שנוגעים בה , נעדרת בעצם משירת פגיס , בוודאי בבחינת זיכרון קונקרטי , ואל עולם הילדות שלפני
|
|