|
|
עמוד:8
ספציפית המוגדרת בחוק . פרסום יזום של מידע כזה בלי לבדוק מראש את רצונו והסכמתו של האדם שמסר אותו עלול לפגוע בזכותו לפרטיות באופנים שלא הובאו בחשבון בעת שנקבעה החובה החוקית למסור אותו . הפגיעה בפרטיות עקב הפרסום היזום עשויה להתבטא באובדן השליטה של אותו אדם על המידע שמסר ( משום שהרשות הציבורית שאספה אותו מאבדת בעצמה את השליטה בו מרגע פרסומו ); בניצול המידע שפורסם לשימושים שלא הסכים להם ; בהפיכת המידע שמסר לנכס סחיר ; ובפגיעות ממוקדות יותר כגון גנבת זהות , מציצנות ושימוש לרעה במידע . פגיעות אלה אינן נוגעות רק לפרטיותם של מוסרי המידע ; הן כרוכות בפגיעה כללית יותר באמון של הציבור ברשויות השלטון , שכן הללו נתפסות כמ וֹ עלות בחובתן להגן על פרטיות המידע שברשותן . במצב החקיקתי הקיים אין הסדר למזעור הפגיעה הצפויה בזכות לפרטיות עקב פרסום יזום של מידע שלטוני . אמנם חוק חופש המידע , התשנ " ח - , 1998 מכיר בכך שזכות האזרח לקבל מידע מרשות ציבורית נסוגה מפני פגיעה בפרטיות ( על פי חוק הגנת הפרטיות , התשמ " א - (; 1981 ואולם הכרה זו מצומצמת — כמו החוק כולו — לנסיבות של בקשת מידע ספציפית ( גם אם זו בקשה לקבל מאגר מידע ) ואינה נוגעת לפרסום יזום שלא מכוח בקשה כזו . גם חוק הגנת הפרטיות אינו מתייחס במפורש לפרסום יזום של מאגרי מידע ממשלתיים . ההסדר המוצע בהחלטת ממשלה 1933 מטיל על כל משרד ממשלתי מעמסה מורכבת : על כל משרד למפות את מאגרי המידע שברשותו ולבחון , עבור כל אחד מהם , אם יש בו מידע פרטי או מידע שיש בכוחו לזהות פרטים , לרבות מידע שיכול להוביל לזיהוי חוזר — כלומר לאפשרות להצליב את המאגר השלטוני שהונגש עם נתונים אחרים כדי לדעת את זהות הפרטים . על פי ההחלטה , בחינת הסיכויים לזיהוי חוזר תיעשה בידי מומחה מהתחום הטכנולוגי ותל וּ וה בייעוץ משפטי ובייעוץ בתחום אבטחת מידע . במצב שנוצר לאחר החלטת הממשלה אין חובה חוקית להנגיש באופן יזום מאגרי מידע שלטוניים . הדבר מעוגן רק בהחלטת ממשלה 1933 ועל כן מנוגד לאיסור הקבוע בסעיף 23 ב לחוק הגנת הפרטיות , האוסר על רשות ציבורית למסור מידע בהיעדר סמכות או הרשאה בדין . כמו כן אין בהסדר המוצע בהחלטת ממשלה 1933 כדי להוות מדיניות ברורה , מפורטת ומלאה המאזנת בין האינטרס הציבורי שבפרסום יזום לאור תכליותיו הדמוקרטית והכלכלית לבין הפגיעה בפרטיות . ללא מתווה יעיל ומעשי שכזה תכנית הפרסום היזום של
|
|