|
|
עמוד:11
פתח דבר את - עוד - תתחרטי - על - זה . את עוד תתחרטי שאין לך ילדים . מילים ספורות אלה נחרתו בי בשנת , 2007 כשסיימתי לערוך מחקר על היעדר רצונם של נשים ושל גברים להיות הורים . נפרדתי מהמחקר ובראשי המשיכה להדהד נבואת הזעם שמוטחת שוב ושוב במי שלא רוצה להיות הורה בכלל , ואמא בפרט : את עוד תתחרטי על זה בוודאות . נשים מתחרטות אם הן לא הופכות לאימה וֹ ת . אין כל אפשרות אחרת מלבד זו . נקודה . נותרתי מוטרדת . מחשבותיי התרוצצו . התקשיתי להניח לחלוקה הדיכוטומית שמצמידה בפסקנות חרטה לאי - הולדת ילדות וילדים , ובמקביל מבטלת בהינף יד כל אפשרות לחרטה על לידתם . ההנחה שלי היתה ששדה הראייה החברתי שלנו מצומצם באופנים שמסמאים את העין מלראות משהו שקיים , גם אם עדיין אין שפה לבטא אותו . כבר ידוע לנו שאימה וּ ת עשויה להיות מערכת היחסים הראשונה במעלה , זו שבה מורגשים סיפוק והנאה , אהבה , גאווה ואכפתיות . כבר ידוע לנו שבאותה נשימה אימה וּ ת עלולה להיות זירה רוויית מתחים , קונפליקטים ואמביוולנטיות שמייצרים תסכול , חוסר אונים , אשמה , בושה וזעם . כבר ידוע לנו שאימה וּ ת עשויה להוביל לשימת סימני שאלה מעל הסדרים חברתיים שאין תוהים עליהם , ובכך לחולל שינוי . כבר ידוע לנו שאימה וּ ת עלולה להיות דכאנית , אם וכאשר היא מגבילה את מרחב התנועה של נשים ואת דרגת העצמאות שלהן . וכבר ידוע לנו
|
|