|
|
עמוד:13
מדינות המפרץ , טורקיה , איראן , מדינות המגרב , לוב , תוניסיה ומרוקו " נהנו" מהמשכיות שלטונית בת כארבעים שנה . היו באזור גם מוקדים חשובים של אי - יציבות , אך ככלל נחשבה המדינה במזרח התיכון למערכת שלטונית חזקה ; למערך איתן של מוסדות מודרניים , כוחניים ויעילים . המדינה , דהיינו כלל מוסדותיה - משרדי הממשלה , הפקידות , הצבא , המשטרה , הרשתות הכלכליות , מערכות החינוך , רשתות פנסיה ועוד - איגדה וגם דיכאה את החברה שבגבולותיה . האסלאם הפוליטי אמנם חזר בשנות השבעים ואתגר את המדינות , אך ידן של המדינות היתה עד 2011 על העליונה . ההיסטוריון שהסתכל לאחור באותן שנים על תולדות האזור הבין אותן מזווית זאת . לדידו , המאבק בין " מודרנה " למסורת התנהל בעליונות המדינה כמוצר של המאה העשרים . האם גם עתה , שש שנים לאחר קריסת חלק משמעותי ממדינות אלה , יש להבין את תולדות האזור במושגים כאלה ? מהו המאזן עכשיו בין מורשות ( מורשות ולא מורשת ) האסלאם ובין המדינות והמוסדות של המדינות הללו או של מה שנותר מהן ? איך אנו מבינים עתה את הפרקים שהוליכו - בראייה לאחור - אל הווייתו הכאוטית הנוכחית של המזרח התיכון ? מתוך חשרת אבק הדרכים המיתמר מיום ליום ביתר שאת - מה אומר תלמיד ההיסטוריה שבאחורי הטיולית ? • • עונג הוא לי להודות בראש ובראשונה לרעייתי יוכי . ספר זה הוא פרי שותפותנו בכול . תודה מקרב לב גם לבני משפחתי היקרים והאהובים : א וֹ רי ודפנה , שירי , יואב , עמרי . לפרופסורים זהר ויעקב שביט על התמיכה . לפרופסור ישראל גרשוני בן - שיחי המעשיר והמאתגר . לעוזרי המיומנים רואי בר - שדה ודקל קליין . וכן , כמובן , להוצאת " ידיעות ספרים " בראשות דובי איכנולד , לעורכים , ולקותי טפר אשר על ההפקה .
|
|