|
|
עמוד:14
ישראל , הולך ויורד . למרות השינויים בתכניות הלימוד ובספרי הלימוד , מורים רבים ממשיכים להכתיב חומר לימודי ואינם מפתחים כל דיאלוג בכיתה , בתואנה שמסגרת הזמן המוקצבת אינה מאפשרת דיאלוג כזה . גם מקומו של המקצוע בהיררכיה שיצר משרד החינוך בשיטת הבונוסים לבגרויות תורם לדימויו הירוד . הוא סובל מקיצוץ בשעות הוראה , ומן הסתם נושאים רבים אינם ניתנים ללמידה . אופני הוראה אטרקטיביים , המוצעים למכביר בספרות המקצועית והניתנים ליישום פשוט בשל התקדמות טכנולוגית , אינם באים לידי ביטוי ברוב כיתות הלימוד . יש כמובן יוצאים מן הכלל : תלמידים שפשוט מתעניינים בדברי הימים ואוהבים ללמוד אותם ; תלמידים שזכו למורות ומורים מקוריים ויצירתיים שהתעלו מעבר לדרישות הפורמליות וחיבבו עליהם את המקצוע ; צעירים שעברו תהליך תיקון כשנחשפו ללימוד היסטוריה בצבא , בתנועת הנוער , בארגונים אזרחיים שונים או במכללות ובאוניברסיטאות ; אחרים שנשבו בקסמן של סוגיות היסטוריות מרתקות על ידי שיטוט באתרי למידה ברשת האינטרנט , צפייה בסרטי תעודה ועלילה היסטוריים , ביקור במוזיאוני מורשת מאתגרים וסיורים במקומות ששחזרו עבר מסקרן ומאתגר . למרות זאת , ניתן לומר שמעמד המקצוע ואף דימויו הכללי בקרב הלומדים הוא בעייתי . ייתכן שמצב זה משפיע על היעדר תודעה היסטורית אצל בני הדור הצעיר שלמדו במערכת החינוך הפורמלית . זה מסביר את דאגת המבוגרים הנתקלים בחיילים חסרי מידע על מולדתם , בסטודנטים שהם בורים בכל הקשור לתולדותיהם , ובאנשים צעירים ) כמו מאבטחי ראש הממשלה ( הממלאים תפקידים בעלי אחריות ממלכתית , שאין להם מושג על אודות העבר . לכן " המבוגרים האחראים " – הורים מורים , מנהלים וגם אזרחים בעלי תחושת אחריות קולקטיבית , ובהם בעלי תפקידי מפתח בכלכלה , בחברה , בפוליטיקה ובתרבות הישראלית – מוטרדים מהמצב . אך אלה משום מה מעבירים מסר כפול בנוגע לצורך בהכרת העבר : בעוד הם משדרים לצעירים שלשם הצלחה בחיים יש מקצועות חשובים יותר מהיסטוריה – למשל מתמטיקה ומדעים - ושאוריינות היסטורית לאו דווקא פותחת דלתות לתעסוקה מכובדת ולמקצועות יוקרתיים במערכת ההשכלה ובשוק העבודה , הם נתקפים חרדה מרמת הבורות של הדור הצעיר ביחס
|
|