|
|
עמוד:7
פתח דבר ספר זה בא מאהבה . התמזל מזלי ואני אוהב את עיסוקי המקצועי בתחום ההיסטוריה . שחזור ופרשנות של הניסיון האנושי בעבר , מתוך מודעות להיותו דינמי , חלקי , אמביוולנטי ומשתנה תדיר , הם בעבורי פעולה יצירתית ומספקת . החתירה לאמת והידיעה שאי אפשר להגיע אליה באופן מוחלט , הופכות בעיניי תחום דעת זה לדרמטי , אירוני ורווי סוגיות ודילמות מרתקות ומעוררות השראה . ההיסטוריה האנושית סקרנה אותי כבר בהיותי ילד , כשנחשפתי לדרמות ולסאגות של גיבורי העבר באמצעות עיון באנציקלופדיות , בייחוד בזו המצוירת – תרבות – שהייתה מגיעה לביתנו בצורת חוברות מדי שבוע . הסקרנות גברה כשהתחלתי ללמוד היסטוריה בבית הספר התיכון . זכיתי בו למורים ולמורות מהמעלה הראשונה , מורים שתפסו את המקצוע כחלק מהבניית הזהות שלנו כתלמידים צעירים בישראל של שנות השישים , הבוחנים באופן ביקורתי את מהלך התפתחותם בהקשר אישי ולאומי , אוניברסלי ופרטיקולרי . אפוף סקרנות זו ומודע למורכבות החוויה האנושית התחלתי בשנות השבעים ללמוד היסטוריה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל - אביב . שם התרחב והסתעף " סיפור האהבה" שלי לידע ההיסטורי , אותגר ועמד לביקורת , תוך כדי דיאלוג פורה עם מרצים מעולים . עוד לפני קבלת התואר התחלתי ללמד היסטוריה בתיכון , ובמשך כמה שנים נוכחתי בחברת תלמידיי עד כמה שיעור היסטוריה יכול להיות מרתק , מאתגר ותורם לאנשים צעירים . אהבתי לתחום דעת זה נמשכת גם היום , כשאני איש אקדמיה המלמד סטודנטים באוניברסיטה , מרצה לציבור הרחב המשכיל מעל במות שונות , חוקר ומפרסם חיבורים היסטוריים , וזה שני עשורים גם שותף בחיבור ספרי לימוד בהיסטוריה למערכת החינוך הממלכתית . ספר זה נכתב במהלך כהונתי כראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל - אביב וכיו "ר המועצה האקדמית במכללת סמינר הקיבוצים , אחרי כשלושים שנות הוראה ומחקר בשני מוסדות אלה . זכות גדולה נפלה בחלקי לעסוק בתחום שאני אוהב ולעבוד עם עמיתים מעוררי השראה . ולמרות זאת , או דווקא בשל כך , ספר זה בא מדאגה . אני חושש ומוטרד ממעמדו ההולך ושוקע של תחום הדעת . מקצוע ההיסטוריה כפי שהוא נלמד במערכת החינוך הפורמלית מעורר בעיקר שעמום
|
|