|
|
עמוד:259
הלך הירושלמי לאתינס ונתארח אצל אותו האיש . למחר יצאו שניהם לטייל בשוק ונפסק לו ( = נקרע לירושלמי ) סנדלו . אמר לאומן : " הילך טרימיס ( = קח לך מטבע רב ערך ) זה - ועשה לי סנדל זה " . אמר לו אותו האיש : " וכי כל כך יקרים סנדלים אצלכם ? " אמר לו : " הן " . אמר לו : " בכמה דינרים ? " אמר לו : " בתשעה או בעשרה דינרים ; וכשהם בזול - בשבעה או בשמונה דינרים " . אמר לו : " אם אבוא אצלכם בסחורה זו תהא נמכרת ? " אמר לו : " הן . אלא שלא תיכנס למדינה שלא מדעתי " . הלך וקנה סנדלים ועלה לירושלים וישב בשער העיר . שלח אחרי הירושלמי ובא . כיוון שבא אמר לו : " עשינו בינינו , שלא יכנס אדם למכור סחורתו אלא אם כן ראשו מגולח ופניו מפוחמות " . אמר לו : " ומה אכפת לי אם אגלח ראשי , ובלבד שאמכור סחורתי " . כשגילח ראשו נטלו והושיבו באמצע השוק . וכשהיה אדם בא ליקח ממנו סנדלים , אמר לו : " זוג סנדלים זה בכמה ? " אמר לו : " בעשרה או בתשעה , אבל איני פוחת משמונה דינרים " . וכששמע הלוקח כך היה טופח לו בסנדל על ראשו , והולך לו ואינו לוקח . אמר לו אותו האיש לירושלמי : " כלום עשיתי לך רעה כשהיית במקומי ? " אמר לו : " מכאן ואילך אל תלגלג באנשי ירושלים " ( איכה רבה א , יג ) . ובאשר לילדי ירושלים . חלק גדול מן הסיפורים על חכמתם מעמתים אותם עם מבוגרים , ובעיקר מאנשי אתונה , כגון : אחד מאתינס בא לירושלים . מצא תינוק אחד ונתן לו פרוטות , אמר לו : " לך והבא ביצים וגבינות " . כשבא אמר לו : " הראני איזוהי גבינה של עז לבנה ואיזוהי של עז שחורה ? " אמר לו התינוק : " אתה אדם זקן [ וראוי שתתן לי דוגמא ] , הראני אתה איזוהי ביצה של תרנגולת לבנה ואיזוהי של שחורה " ( שם א , ז ) . המדרש מדגיש את חכמת הילדים אפילו בשעת מפגש בין ילד או ילדה מירושלים עם אחד מגדולי החכמים בעם ישראל , ר ' יהושע בן חנניה , שחי במפנה המאה הראשונה והשנייה לספירה . בסיפור אחד פוגש ר ' יהושע " תינוק ובידו כלי מכוסה . אמר לו : ' מה בידך מכוסה בכלי זה ? ' אמר : ' אילו היתה אמא רוצה שתדע מה שיש עמי לא היתה אומרת לי : כסהו '" . ועוד : " כיוון שנכנס לעיר מצא תינוקת עומדת וממלאה מן העין . אמר לה : ' השקיני מים ' . אמרה לו : ' לך ולחמורך ' . כיוון ששתה ופנה לילך אמר לה : ' בתי , עשית כמעשה רבקה ' . אמרה לו : ' אני עשיתי כמעשה רבקה - ואתה לא עשית כמעשה אליעזר '" , שהוציא , כמסופר בתורה ( בראשית כד , כב ) , תכשיטי זהב ונתנם לרבקה ( איכה רבה א , יט ) . בשני הסיפורים נותר ר ' יהושע פעור פה ואיננו יודע מה ישיב . * ננעל את ספרנו בצליל חזק אף יותר של תקוה , בנבואה קצרה של זכריה , מנביאי שיבת ציון , נבואה שהיא תמונה שקטה והרמונית , רגע של נחת ברחובות ירושלים ( ח , ד - ו ) . ( ד ) כה אמר ה ' צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים : ( ה ) ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה : ( ו ) כה אמר ה ' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם ה ' צבאות : הנבואה נחלקת לשני חלקים ( פסוקים ד - ה ; ו ) ושניהם פותחים בנוסחה " כה אמר ה ' צבאות " . החלק הראשון מצייר תמונה של רוגע - זקנים וילדים שרויים בלא פחד ברחובות העיר . והחלק השני , המנוסח כשאלה רטורית בפי ה ' , מבהיר כי אין מקום להבעת ספקנות שמא ההבטחה לא תתממש , לפי שהאלוהים לא יתקשה להוציאה אל הפועל . אדרבא , כדי לתת תוקף להבטחה נחתמת הנבואה במילים : " נאום ה ' צבאות " . חלקה הראשון של הנבואה , תמונת השלוה ברחובות ירושלים , נחלק אף הוא לשניים : היסוד הראשון ( פסוק ד ) מציג תמונה סטאטית , אילמת , ישיבת זקנים וזקנות ברחובות העיר . ביסוד השני ( פסוק ה ) חלה התפתחות , ואל קדמת הבמה פורצים המוני ילדים וילדות הממלאים אותה בחדוות חיים , בתנועה ובקול , במצהלות משחקיהם . הנבואה מתמקדת בזקנים ובזקנות , בילדים וילדות , ואינה מזכירה את ציבור הבוגרים , וזאת כיוון שהזקנים והצעירים הם היסודות החלשים שבחברה הזקוקים להגנה . והנה , הללו שרויים בביטחון גמור , אינם יודעים פחד מה הוא ואינם צריכים לדור הביניים כדי שישמרם מפני צר ואויב . הזקנים והילדים יכולים לשבת בשלוה , אות לכך שגם הפרנסה מצויה לכול , כי אלה כבר פטורים מן המרוץ אחריה , ואלה עודם חופשיים מעולה , ודי בפועלם של המבוגרים שמחוץ לתמונה כדי לספק את צורכיהם של כל הסמוכים על שולחנם . בירושלים הרגועה אין פריעה ופריצה של חוקות הבריאה : בני אדם מזדקנים וגם זקוקים למשענת , אך אין אויב שיפגע בהרמוניה ובשלוה ,
|
|