|
|
עמוד:232
פרק ה פסוק י עוֹרנוּ כתנּוּר נכמרוּ מפניזלעפוֹת רעב : פסוק י עומד בזיקה כיאסטית אל קודמו : הרעב והקושי שבהשגת מזון נדונים בצלעו הראשונה של פסוק ט ובשנייה של פסוק י , ואילו החום הקשה מנשוא , " חרב [ ואפשר שיש לנקד : חרב ) המדבר " והשפעות החום על העור , " עורנו כתנור " , נזכרים בצלעו השנייה של פסוק ט ובראשונה של פסוק י . כבר ראינו לעיל ( ד , ח ) כי עורם של הנחשפים לאור השמש וחומה משחיר ומתייבש . והשוו אל דברי איוב האומר : " עורי שחר מעליי ועצמי חרה מני חורב " ( ל , ל ) . כדי להבין את משמעות הדימוי " כתנור " יש לבאר תחילה את הפועל " נכמרו " ( בכתבי יד רבים : " נכמר " , ביחיד ) . הפועל כמ " ר מופיע במקרא שלוש פעמים מחוץ לפסוקנו , ותמיד ביחס לרחמים - ניחומים , כגון : " וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו " ( בראשית מג , ל [ ראו עוד מלכים - א ג , כו ; הושע יא , ח ]) , והכוונה נתלהטו ונתחזקו , וזו גם המשמעות במקומנו : להטו , כלומר השחירו . כמשמעותו של שורש זה מצאנו גם בסורית , ואפשר שמשמעות זו של כמ " ר עולה גם מדברי איוב : " היום ההוא יהי חושך ... יגאלוהו חושך וצלמוות תשכון עליו עננה יבעתוהו כמרירי ( = עננים שחורים ) יום " ( ג , ד - ה ) . התנור אכן שחור מן הפיח שבו . בנבואת נביא הנחמה ( ישעיה נא , כ ) מוצגת תמונה דומה לתמונות הרעב באיכה ( בפסוקנו ולעיל ב , יט ) : " בנייך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת ה ' גערת אלוהייך " ( ושמא יש לגרוס שם " כתנור מכמר " ?) , ומפרש ר ' ישעיה מטראני : " נתחממו ונשרפו " . יובש העור , חומו וצבעו מושפעים לפי האמור בפסוקנו לא רק מלהט המדבר אלא גם " מפני זלעפות רעב " , ואין " זלעפות " אלא להט ואש , וראו : " ימטר על רשעים פחים אש ( אולי צריך להיות : " פחמי אש" כפי שהוא בתרגום השבעים ) וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם " ( תהילים יא , ו ) , וכן : " זלעפה אחזתני מרשעים " ( שם קיט , נג ) . שורש המילה " זלעפות " הוא זע " ף , והלמ " ד שנוספה בו היא כמו במילת " שלאנן" ( איוב כא , כג ) שמשמעה : שאנן . לקשר בין זע " ף ובין אש ראו : " בזעף אף ולהב אש אוכלה " ( ישעיה ל , ל ) . הפסוק מאניש אפוא את הרעב ומעניק לו את הכוח לכעוס ולזעום . כמרים המקרא מכיר מילה נוספת מן השורש כמ " ר , הכמר , הנזכר רק בצורת הרבים ( כמרים ) - אדם המכהן לעבודה זרה , כגון המסופר על המלך יאשיהו : " והשבית את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר בבמות בערי יהודה ומסיבי ירושלים ואת המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים " ( מלכים - ב כג , ה ) , וכן : " והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל את שם הכמרים
|
|