|
|
עמוד:229
שימוש מיוחד במילה זו בספרות הבתר - מקראית מצוי במסגרת טכס פדיון הבן , שבא לקיים את מצוות התורה , אשר העניקה את כל הבכורות לכהנים , כי " כל בכור אדם בבניך תפדה " ( שמות יג , יג ) . במסגרת הטכס , כפי שגובש סופית בימי הגאונים , אומר הכהן לאב : " מאי בעית טפי : ברך בוכרך דין או חמש סילעי דמחייבת למיפרקיה בהו ? " ( = מה אתה רוצה יותר , את בנך בכורך הזה או חמישה סלעים שנתחייבת לפדות אותו בהם ? " [ אגב , היום נהוג לומר משפט זה בעברית ]) , ובעקבות זאת מוסר האב לכהן את חמשת הסלעים , שהם מטבעות כסף בערך קבוע , וזוכה בבנו . תיבת " פורקן " חדרה גם אל סידור התפילה שעיקרו עברית וזאת בשני מקרים : ( א ) תפילת הקדיש - הנאמרת בהקשרים רבים ומגוונים , כולל במסגרת לווית המת , בתקופת האבלות עליו ובימי הזיכרון שלו - פותחת בנוסח אשכנז במילים : " יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא דיברא כרעותיה וימליך מלכותיה " ( = יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם שברא כרצונו וימליך מלכותו ) , אך בנוסח עדות המזרח ובנוסח הקרוי " נוסח ספרד " ( שהוא נוסח אשכנזי הנהוג בקהילות החסידים ) נוספות כאן ארבע מילים : " ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה " ( = ויצמיח את ישועתו ויקרב את משיחו ) . ( ב ) שתי הכרזות נאמרות במנהגי האשכנזים בשבת לאחר קריאת התורה , הכרזות שבראשן המילים " יקום פורקן מן שמיא " ( = תבוא גאולה מן השמים ) . הראשונה היא ברכה לראשי העם , שמקורה בבבל של ימי הגאונים , והשנייה , שצורפה אליה מאוחר יותר ושנתחברה ככל הנראה בעקבותיה , היא ברכה לקהל כולו . הסופר ש " י עגנון , בספרו " תמול שלשום " , יצר את דמותו המגוחכת קמעא של דרשן ירושלמי , אותו הוא מכנה בשם " גרונם יקום פורקן " . נראה שדמות זו נוצרה כדי להנציח את ר ' בן ציון גולדברג - ידלר ( , ( 1962 - 1871 דרשן ירושלמי מפורסם , שדרשותיו - ובמיוחד בתשעה באב - משכו ציבורים גדולים . מילת " פורקן " לא נעלמה מלשוננו והיא משמשת במשמעות של שחרור ( כגון : " הוא נתן פורקן לתסכולו והשתולל " ) . מגילת יסורין חיים אהרן קפלן ( , ( 1942 - 1880 מחנך יהודי שחי בורשה בשנות מלחמת העולם - עד רציחתו בטרבלינקה – הותיר אחריו יומן בעברית : " מגילת יסורין " שמו , שבו הוא מעיד על חיי היהודים בעיר עד . 4 . 8 . 42 כמוטו ליומן נכתב המשפט " עבדים משלו בנו פורק אין מידם " . היומן הועבר בדרך - לא - דרך מן הגטו אל ידיד פולני ששמר עליו עד לאחר תום מלחמת העולם והוא פורסם במדינת ישראל בשנת 1966 ( בהוצאת עם עובד ויד ושם ) . את התיאור שהוקדש לגירוש הגדול אל טרבלינקה , שהתקיים ביום תשעה באב ( , ( 22 . 7 . 42 פתח בקביעת התאריך על פי לשון הקינות ליום זה : " בלילה זה יבכון בניי , תש " ב " . קפלן מספר כי אנשי " המועצה היהודית ... כיוונו לפרסם את הגזירה בערב תשעה באב , ביום המוכן לפורענות , ביום שנגזר עליו שיהיה בכייה לדורות " , וכי כמה וכמה סימנים היו לכך שהנאצים מתכוונים ל " השמדה גמורה לעם ישראל " : הראשונים לגירוש היו פליטים ( " לא בני אדם חיים אלא צללים . אלה המה שארית הפליטה של הטיפוס ושל הרעב " ) , חולים , אסירים ו " קבצני הרחוב" ( " למאותיהם נתפסו והועברו בפלטפורמות . לאן ? אין איש יודע , אבל כל אחד מבין : לממלכת המוות . צעקותיהם ויללותיהם הגיעו עד לב השמים . אבל מי שם לב לדמעות בשעת חרום כזו ?! " ) . את תיאורו של הגירוש הוא מסיים במילים : " האומנם אזכה לסיים את מגילת יסורינו ברשימת נחמה ? " , ואת היומן כולו במילים : " אם יבוא קיצי - יומני מה יהיה עליו ?! " שימוש בפסוקנו ככותרת לפשקוויל מטעם " הוועדה הציבורית להצלת היהדות מהתבוללות וממסלולי הגיוס בארץ הקודש " ( ירושלים ) היוצא חוצץ נגד חוקי מדינת ישראל באשר לגיוס בחורי ישיבות לצבא .
|
|