|
|
עמוד:224
פרק ה פסוק ו מצרים נתנּוּ יד אַשּׁוּר לש ׂבעלחם : שתי צלעותיו של הפסוק משלימות זו את זו : המילים " לשבוע לחם " משרתות גם את הצלע הראשונה , ואילו המילים " נתנו יד " מכוונות גם כלפי אשור ( לתופעה דומה ראו להלן פסוקים יא , יד ) . רדיפות האויבים - הכובשים ( ראו גם בפסוק הבא ) מאלצות את יושבי ירושלים להרחיק נדוד כדי להביא מזון לביתם . גם יגיעתם הרבה ( הנזכרת בפסוק הקודם ) היא תוצאה מן הצורך לכתת את רגליהם אל קצווי ארץ . במצוקתם פונים המקוננים לעזרת מצרים ואשור . נתינת יד מתבארת על ידי רש " י כהושטת יד בבקשת עזרה : " דרך אדם הנופל ורוצה לעמוד , מושיט ידו למי שאצלו ( = לידו ) לעזור לו ; וכן ' נתנה ידה נפלו אשיותיה ' ( ירמיה נ , טו ) , אף כאן למצרים הושטנו יד שיעזרונו " . ואילו ר ' אברהם אבן עזרא מבאר על יסוד הצירוף " תק " ע כף " ( משלי ו , א ) שעניינו הבטחה : " ונתינת היד - שבועה ... כי נשבענו למצרים ואשור , אולי נשבע לחם " . דומה כי אבן עזרא מכוון לפשוטו של הכתוב : נתינת יד בשבועה היא ביטוי לנכונות לקבלת עול , וראו לדוגמא : " וגם כל בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה המלך " ( דברי הימים - א כט , כד ) , היינו הכירו בסמכותו ובעליונותו עליהם , וכן : " אל תקשו עורפכם כאבותיכם תנו יד לה ' ובואו למקדשו " ( דברי הימים - ב ל , ח ) , כלומר קבלו את עולו ועבדוהו . למקוננים אין מוצא אלא לכופף את ראשם גם כלפי עמי האזור , ובלבד שישבעו לחם . " מצרים " ו " אשור " הינם צמד לשוני קבוע , קפוא , שמטרתו לסמן את הכוחות הגדולים שישראל ניצבת ביניהם , אחד מדרום לה ואחד בצפונה . הנביא הושע התלונן על מלכות הצפון שפנתה לעזרת העמים הללו , במקום לעבוד את ה ' : " ולא שבו אל ה ' אלוהיהם ולא ביקשוהו בכל זאת . ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו " ( ז , י - יא ) , והנביא ירמיהו מקשה על העוזבים את ה ' : " ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור / ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר ( = הפרת ) " ( ב , יח ) . ממלכת אשור חרבה כבר בשנת 612 לפנה " ס , שנים לפני חורבן ירושלים בידי הבבלים , ולכאורה אין כל טעם בפנייה אליה . אמנם יכול הטוען לטעון , כי הכוונה במילה " אשור " היא לארץ ולאו דווקא לישות המדינית שישבה בה בעבר , וניתן להביא סיוע להנחה זו מן האמור בעזרא ו , כב : " כי שימחם ה ' והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית האלוהים אלוהי ישראל " ( והרי ממלכת פרס היא המושלת בימי שיבת ציון !) , אך יתכן שכוונת הפסוק לציין את הצעד הנואש שבפנייה אל עזרתם של כוחות פוליטיים שכבר הרבו בעבר לאכזב את המבקשים לסמוך עליהם .
|
|