|
|
עמוד:205
על כתיפיו " . מאידך גיסא הזכרת " דרך הנשר בשמים " מביאה את בעל מדרש אגדה ( לבראשית כו , לד ) לקבוע כי נשר זה הוא נבוכדנאצר , מחריב המקדש , שהתגאה ואמר " אעלה על במותי עב אדמה לעליון " ( ישעיה יד , יד ) . היחס הדו - ערכי אל הנשר בא לביטוי אגב השימוש בביטוי " הנשר הגדול " ( יחזקאל יז , ג ) כאשר משנת רבי אליעזר , פרק ו , קובעת כי יש לייחסו לנבוכדנאצר מלך בבל , אך מדרש פנים אחרים ( נוסח א , א ) מתאר כך דווקא את עם ישראל . אגב : כמה וכמה מגדולי ישראל כונו בתואר זה , כגון הרמב " ם , ר ' דוד עדני מתימן ( מאות י " ב - י " ג ) , דון יצחק אברבנאל ( , ( 1508 - 1437 ר ' נתן אדלר ( בגרמנית : נשר ) , מורו של החת " ם סופר ( 1800 - 1741 ) ואחרים . הקיסר טריינוס כנשר הקיסר טריינוס ישב על כס הקיסרות בשנים , 117 - 98 ובימיו דוכא באכזריות " מרד התפוצות " כנגד רומא - מרד של יהודי קפריסין וצפון אפריקה שהתחולל בשנים . 117 - 115 על קיסר זה מסופר במדרש איכה רבה לפסוקנו ( המקור רובו בארמית ) : " טריינוס ישתחקו עצמותיו ( = לשון קללה ) ילדה אשתו בליל תשעה באב , והיו כל ישראל אבלים . מת הוולד בחנוכה . אמרו ישראל : ' נדליק או לא נדליק ? ' אמרו : ' נדליק וכל מה שצריך לבוא עלינו יבוא ' . הדליקו . הלכו ואמרו לשון הרע לאשתו של טריינוס : ' אלה היהודים , כשילדת היו מתאבלים , כשמת הילד הדליקו נרות ' . שלחה וכתבה לבעלה : ' עד שאתה כובש את הברברים - בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך ' . נכנס לספינה וחשב לבוא בעשרה ימים , ובאה רוח והגיע בחמישה ימים . בא ומצאם עסוקים בפסוק זה : ' ישא ה ' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר ' ( דברים כח , מט ) . אמר להם : ' אני הוא הנשר , שחשבתי לבוא בעשרה ימים והביאני הרוח בחמישה ימים ' . הקיפם בלגיונותיו והרגם " . וראוי לזכור כי הנשר ( ולמען האמת נראה שמדובר דווקא בעוף טורף הדומה לו , העיט הזהוב ) היה סמלה של האימפריה הרומית . יוסף בן מתתיהו מספר ( קדמוניות היהודים , ספר , 17 ו , א - ד ) כי הורדוס עשה כמה מעשים כנגד התורה וביניהם העמיד , מתוך הערכה לאימפריה הרומית , " מעל לשער הגדול של בית המקדש מתנת קודש יקרה מאוד , נשר גדול של זהב . אולם התורה אוסרת על אלה , שקיבלו על עצמם לחיות על פיה , לחשוב על הקמת איקונין ולתת את הדעת על העמדת צורות בעלי חיים כלשהם . וכך גזרו החכמים להוריד את הנשר " . והוא ממשיך ואומר : " ושמועה הגיעה כי המלך מת , והיא סייעה לחכמים . ובעצם היום , בשעה ששהו רבים בבית המקדש , עלו והורידו את הנשר וגידעוהו בקרדומות " . השמועה נתבררה כשמועת שווא , והמלך נקם ביוזמי האירוע על ידי הסרת הכהן הגדול מכהונתו ועל ידי המתת חלק ממבצעי המעשה בשריפה . " באותו לילה " , מסיים יוסף ואומר , " לקתה הלבנה " . דליקה ודליקה לשורש דל " ק שני מובנים במקרא . האחד משמעותו כמו רד " ף , ומרבית מופעיו של דל " ק במשמעות זו אכן באים בצירוף לשורש רד " ף . כך בפסוקנו באיכה , וכך בסיום הקרב שבו הרג דוד את גלית : " ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את הפלישתים ... וישובו בני ישראל מדלוק אחרי פלישתים וישוסו את מחניהם" ( שמואל - א יז , נב - נג ; והשוו בראשית לא , כג [ רד " ף ] , לו [ דל " ק ]) . משמעו השני של דל " ק הוא בע " ר , כגון : " והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום " ( עובדיה , פסוק יח ) . למשמעות זו של השורש שייך גם שם המחלה " דלקת" ( דברים כח , כב ) , מחלה שיש עמה חום . דומה שאין קשר סמנטי בין שני השורשים הזהים , אך פסוק אחד מצרף את שני המובנים על דרך משנה הוראה ( וראו לעיל , עמוד : ( 187 " הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם" ( ישעיה ה , יא ) . קשר על דרך המדרש נוצר במדרש איכה רבה לפסוקנו בשם ר ' יעקב מכפר חנין האומר כי הדולקים - הרודפים שבהם מדובר בפסוק הם גם " אלו שהציתו אש בירושלים " . נשר , סמלה של רומי , על מטבע שהוטבע בסוריה בראשית המאה השלישית .
|
|