|
|
עמוד:160
פרק ג פסוקים נח - ס פסוק נח : רבת א ֲדני ריבי נפשי גאַלת חיי : פסוק נט : ראיתה ה׳ עותתי שפטה משפטי : פסוק ס : ראיתה כל נקמת ם כל מחשבת ם לי : פסוק נח : פסוקנו מבהיר מה היתה כוונת ה ' באומרו בפסוק הקודם " אל תירא " : היתה זו הבטחה שיילחם את מלחמת המתפלל באויביו . דומה כי הצירוף " ריבי נפשי " מכוון לאויביו של המתפלל ( וכך מפרש התרגום הארמי : " עבדי מצותא לנפשי " = אלו שרבים עם נפשי ) , שהרי בפסוק ס להלן יזכירם המקונן כאילו כבר התייחס אליהם : " נקמתם " , מחשבתם " . אך כיוון ש " ריב " בדרך כלל הוא שם עצם מופשט , מאבק ( ראו לדוגמא שמות יז , ז : " על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה '" ) גורסים התרגומים הלטיני והסורי : " רבת ... ריב נפשי " , כלומר : עמדת כנגד המאבק שנאבקו ( אויביי ) עמי . תיבת " נפשי" מכוונת אל המתפלל עצמו . לעיל ( בחלק השני של הקינה ) אמר המקונן : " חלקי ה ' אמרה נפשי " ( פסוק כד ) , ועתה ה ' נלחם את מלחמתה של נפשו , כנגד הלוחמים בו . הריב שרב ה ' יביא עמו את הגאולה , והשוו : " ריבה ריבי וגאלני " ( תהילים קיט , קנד ) . הגאולה בפסוקנו היא הצלה ממוות , ולצירוף בין גאולה לחיים השוו עוד תהילים קג , ד : " הגואל משחת חייכי " . פסוק נט : בפסוק נו לעיל אמר המקונן " קולי שמעת " ; עתה הוא עובר משמיעה לראייה , " ראית ה '" ( השוו דבריו של המשורר המוקף אויבים : " ראיתה ה ' אל תחרש " [ תהילים לה , כב ]) . בחלקה הראשון של הקינה האשים המקונן את האלוהים על ש " נתיבותיי עיווה " ( פסוק ט ); עתה לא יוסיף לתלות את האשם באלוהים אלא באויביו : " ראיתה ה ' עוותתי " , מה שעיוותו הם , וכותב בעל מדרש לקח טוב : " ראה היאך אומות העולם רצים לעוותני מתורתך " , והשוו דברי ר ' יוסף כספי : " מה שהיו אויביי מעוותים דיני או נתיבותיי " . כבר בפסוק לו לעיל טען המקונן בשאלתו הרטורית ( " לעוות אדם בריבו ה ' לא ראה ? " ) כי ה ' ראה את מעשי האויבים , וכאן הוא שב על קביעה זו , אך לא כשאלה רטורית אלא כקביעה נחרצת . כיוון שכבר ראה האלוהים את העוול שנעשה למקונן , מצפה הוא ממנו כעת לפעולה , ומבקש : " שפטה משפטי " . תרגום השבעים משקף קריאה שונה במקצת של הסיפא : " שפטת משפטי " , שהוא כמו " רבת את ריבי " , והוא ניסיון לאחד את הזמנים ולקבוע שישועתו של המתפלל היא כבר בבחינת דבר קים . פסוק ס : פסוקנו פתח במילה שבה פתח הפסוק הקודם לו ( קישוט ספרותי המכונה " אנפורה " ) , ועתה יפרט המקונן למה כיוון באומרו שה ' ראה " את עוותתי " : " כל נקמתם כל מחשבתם לי " , כשהחזרה על מילת " כל " מביעה את להט חפצם של האויבים להזיק למתפלל . " נקמה " כאן איננה גמול שמשיבים האויבים למתפלל על רעה שהרע עמם ; נקמה היא מעשה של שנאה , פעולת אויב , המוצג לעיתים כמתנקם , כגון : " להשבית אויב ומתנקם " ( תהילים ח , ג ) , וכן : " מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם" ( שם מד , יז ) .
|
|