|
|
עמוד:156
פרק ג פסוקים נב - נד פסוק נב : צוֹד צדוּני כצפּוֹר איבי חנם : פסוק נג : צמתוּ בבּוֹר חיי וידּוּ אבן בי : פסוק נד : צפוּ מים על ראשי אָמרתי נגזרתי : פסוק נב : האות צד " י משמשת לא רק לפתיחת הפסוק אלא יוצרת מצלול בכל תיבותיה של הצלע הראשונה . המקונן אינו רואה עוד את האלוהים כאויבו ; בני האדם הם אלה שהציקו לו . כזכור , בחלקה הראשון של הקינה הציג המקונן את האלוהים כציד האורב לנפשו : " דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ" ( פסוק יב ); עתה אויביו הם הפוגעים בו . לדימוי של ציד אדם ביד אויביו כציפור , כעוף כנף חסר אונים , ראו לדוגמא את הברכה שמברכים הניצולים מיד אויביהם : " נפשנו כציפור נמלטה מיד יוקשים ( = הצידים , מציבי מלכודות ) " ( תהילים קכד , ז ) . המקונן מציג את אויביו כ " אויבי חינם " , הרודפים אותו ללא שום סיבה , אף שלהם לא גרם כל רע , וראו בדומה : " רבו משערות ראשי שונאיי חינם ... אויביי שקר " ( שם סט , ה ) . פסוק נג : מדימוי עצמי לציפור שניצודה עובר המקונן לעיצוב סבלו כמי שנתנוהו ב " בור " , שהוא מקום מאסר או דימוי למשכן המתים . על " בור " במשמעות הראשונה ראו את האמור על יוסף כשהוציאוהו מבית האסורים : " ויריצוהו מן הבור " ( בראשית מא , יא ) , וראו עוד להלן בפסוק נה . על " בור " במשמעות השנייה , משכן המתים , השאול , ראו התקבולת : " אל שאול תורד / אל ירכתי בור " ( ישעיה יד , טו ) . על דימוי המאסר לשאול ראו גם לעיל , פסוק ו . " צמתו " פירושו : כילו . השוו : " ואויביי תתה לי עורף ומשנאיי ואצמיתם " ( שמואל - ב כב , מא ) , ובדומה בתקבולת אל כר " ת : " לבקרים אצמית כל רשעי ארץ / להכרית מעיר ה ' כל פועלי אוון " ( תהילים קא , ח ) . האויבים לא הסתפקו בכליאתו של המקונן , או אף במותו , אלא אף ידו בו אבנים , היינו סקלוהו ( על " ידו" שפירושו השליכו , השוו : " ועל ירושלים ידו גורל " [ עובדיה פסוק יא ] , היינו הפילו , השליכו , גורלות ) . פסוק נד : בפסוקנו מתחזקת תמונת המוות - הטביעה במים רבים . " צפו " פירושו זרמו , עלו מעלה , כגון : " אשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברודפם אחריכם" ( דברים יא , ד ) , והשוו לתחושת הטביעה של הסובל כביטויה במזמור שבפי יונה : " אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי " ( ב , ו ) , וכן במזמור : " הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש . טבעתי ביוון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושיבולת שטפתני " ( תהילים סט , ב - ג ) . המקונן אכן חושב שקיצו הגיע : " אמרתי נגזרתי " . " אמרתי " כאן פירושו : " חשבתי , אך התברר שטעיתי " , וראו לדוגמא את דברי חותנו של שמשון לחתנו , כשהוא מסביר לו מדוע השיא את אשת שמשון לאחר : " אמור אמרתי כי שנוא שנאתה " ( שופטים טו , ב ) . וכך הם דברי המלך חזקיהו שסבר כי ימיו הגיעו לקיצם :
|
|