|
|
עמוד:140
פרק ג פסוקים כח - ל פסוק כח : ישב בדד וידם כי נטל עליו : פסוק כט : יתן בעפר פיהוּ אוּלי ישׁ תקוה : פסוק ל : יתן למכהוּ לחי יש ׂבע בחרפה : פסוק כח : המקונן ממשיך ואומר כי ראוי לו לאדם , בימי סבלו , לשבת לבדו ולנהוג כאבל ( ראו א , א ובפירוש שם ) ואף לא להוציא מילה מפיו : " וידום " , והשוו לעיל : " ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון " ( ב , י ) . מאידך גיסא ניתן להבין את תיבת " וידום " גם כפי שביארנו את " ויחיל ודומם לתשועת ה '" ( פסוק כו ) , היינו יצפה , או כדברי רש " י : " מי שארע לו אבל , צרה , ישב גלמוד ויצפה לטובה , ' ידום ' לשון המתנה , כמו ' אם כה יאמרו אלינו דומו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ' ( שמואל - א יד , ט ) " . וראו עוד בפסוק הבא שגם הוא עניינו בציפייה : " אולי יש תקוה " , ואין פירוש אחד מבטל את רעהו ושניהם כאחד טובים . דומה כי נושא הסיפא של הפסוק , " כי נטל עליו " , הוא האלוהים , אשר העניש את המקונן , וראו שימוש בשורש נט " ל בהקשר דומה בדברי האלוהים בפי גד החוזה אל דוד : " שלוש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך " ( שמואל - ב כד , יב ) . האדם , אשר יכיר בכך כי סבלו הוא עונש מאת ה ' , יקבל עליו את דינו , את העול ( פסוק כז ) שאלוהים הטיל עליו . הפועל נט " ל טומן בחובו גם ביטוי לכובדו של העול , וראו התקבולת : " כובד אבן / ונטל החול " ( משלי כז , ג ) . התרגום הארמי סבור כי גם נושא החלק השני של הפסוק הוא האדם , והריהו מתרגם כאן באריכות ואומר ( בתרגום חוזר לעברית ) : " ישב בדד וידום וישא ( = יטול , יקבל על עצמו ) את הייסורים שבאו עליו למען יחוד שם ה ' , [ יסורים ] אשר נשלחו להעניש אותו בשל חטא קל שחטא בעולם הזה , עד שיחוס עליו ( = האלוהים ) ויסלקם מעליו ויקבל את שכרו [ על מעשיו הטובים ] בשלמותו בעולם הבא " . פסוק כט : לשתיקתו של הסובל , " וידום " ( כאמור בפסוק הקודם ) , ניתן כאן ביטוי נוסף : " יתן בעפר פיהו " . אין זה רק ביטוי לאבל - כדרך האמור בישעיה מז , א : ' רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל " - אלא גם רמז לעונשו של הנחש בסיפור גן העדן : " על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך " ( בראשית ג , יד ) , עונש שהביא עליו שתיקת עולם בשל חטאו . התרגום הארמי , לעומת זאת , מבין את הירידה עד לעפר כביטוי לנפילה על הפנים לשם תפילה ותחנונים . ושוב חוזר המקונן ואומר , כי קבלת הדין איננה מונעת תקוה לסיום העונש ; היא דווקא מעוררת אותה : " אולי יש תקוה " . לשון " אולי " מבטאת את הרעיון כי קבלת העול , כלומר ההכרה בחטא , איננה נושאת עמה בהכרח את הביטחון כי סוף הסליחה והמחילה לבוא . אדרבא , בין אם זו תבוא , בין אם לאו , יש להצדיק את הדין . ראו לדוגמא את דברי משה לאחר מעשה העגל : " אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה ' אולי אכפרה בעד חטאתכם " ( שמות לב , ל ) . לצירוף " יש תקוה " ראו גם ירמיה לא , יז : " ויש תקוה לאחריתך " .
|
|