|
|
עמוד:92
פרק ב פסוק ט טבעוּ באָרץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכהּ וש ׂריה בגּוֹים אין תּוֹרה גם נביאיה לא מצאוּ חזוֹן מה ' : ירידה עוקבת ירידה : המקדש הושלך על ידי ה ' " משמים ארץ " ( פסוק א ) , ה ' גם " הגיע ( = הוריד , השפיל ) לארץ ממלכה ושריה " ( פסוק ב ) , ועתה בא גם תורם של השערים ששקעו , " טבעו בארץ " . השערים שותפים לאבלם של " חל וחומה " אשר אומללו ( פסוק ח ) , בדומה לדברי ירמיהו על הבצרות : " אבלה יהודה ושעריה אומללו קדרו לארץ " ( יד , ב ) . ה ' " איבד ושיבר " את בריחי השערים - הם המוטות הסוגרים ונועלים את השער ( ראו לדוגמא תהילים קמז , יג : " בריחי שערייך " ) - והותיר את העיר חסרת הגנה . אב " ד ושב " ר הן מילים נרדפות הבאות זו אחר זו לשם חיזוק , שהרי לשורש אב " ד מוקנית לעיתים המשמעות של שב " ר , כגון : " וישוב ויבן את הבמות אשר איבד חזקיהו אביו " ( מלכים - ב כא , ג ) , או : " לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס " ( ירמיה א , י ) . עם פריצת החומות והשערים , גם מוסדות השלטון היו כלא היו : " מלכה ושריה בגויים " ( והשוו פסוק ב ) . מנהיגי העם גלו מארצם וכעת הם יושבים בין אומות העולם בנכר , ועל כן " אין תורה " , היינו נעלמו גם הכהנים שהדריכו את העם להבין את חוקיה של התורה . וראו את הקשר בין תורה וכהונה בדברי ירמיהו : " כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא " ( יח , יח ) . דברים דומים נמצא בנבואת החורבן של יחזקאל , שבה הוא מתאר מצב מקביל לפסוקנו , של אובדן כל יסודות ההנהגה של החברה : " וביקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים . המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה " ( ז , כו - כז ) . ואכן , גם פסוקנו ממשיך ומדבר בנביאים אשר לא יועילו עוד , שכן לא יזכו למענה משמים ( ו " חזון " הריהו דבר נבואה ) : " גם נביאיה לא מצאו חזון מה '" , וראו גם את עונשם של הנביאים המתעים את העם , כפי שהוא מתואר בדברי מיכה : " לכן לילה לכם מחזון וחשיכה לכם מקסום ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום . ובושו החוזים וחפרו הקוסמים ועטו על שפם כולם כי אין מענה אלוהים " ( ג , ו - ז ) . התרגום הארמי מבין את שתי השורות הראשונות כחטא וכעונש והריהו אומר ( בתרגום חוזר לעברית ) : " שקעו בארץ שעריה - על ששחטו חזיר והתיזו את דמו עליהם ... מלכה ושריו גלו בין העמים - על שלא שמרו את דברי התורה , כאילו לא קיבלו אותה בהר סיני " . טביעה שהיא לטובה במדרש תנחומא ( מהדורת בובר , בהעלותך , יד ) מסופר על אירועים דרמטיים שאירעו " בשעה שהכניס שלמה את הארון לבית המקדש " . מתברר שארון הברית היה רחב מכדי שיוכל לעבור בשערי המקדש , ועל כן " התחיל לומר ' שאו שערים ראשיכם' ( תהילים כד , ז ) , שהיו הפתחים שפלים ( = נמוכים ) , ואמר ' והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד ' ( שם ) . אמרו לו השערים : מי הוא
|
|