|
|
עמוד:90
פרק ב פסוק ח חשׁבה ' להשׁחית חוֹמת בּת ציּוֹן נטה קו לאהשׁיב ידוֹ מבּלּע ויּא ֲבלחל וחוֹמה יחדּו א ֻמללוּ : הפסוק הקודם עסק במקדש ושילב אגב כך גם הזכרה קצרה של החומות , ואלה עומדות במוקד פסוקנו זה , המחזיר אותנו אחור בזמן , ללמדנו כי לא יד המקרה , אף לא עוצמת האויב או חולשת החומות , הם שגרמו לקריסתן . ה ' " חשב " , היינו תכנן משכבר הימים ובקור רוח , את הריסתן , בבקשו להעניש את עמו . לא אחת מבטא השורש חש " ב תוכנית להרע דווקא , כמו בדברי ירמיהו : " ואני ככבש אלוף יובל לטבח ולא ידעתי כי עליי חשבו מחשבות ... ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד " ( יא , יט ) , וכן הוא בדברי ה ' : " אולי ישמעו וישובו איש מדרכו הרעה וניחמתי אל הרעה אשר אנכי חושב לעשות להם מפני רוע מעלליהם " ( שם כו , ג ) . השוו לפירושו של רש " י : ' " חשב ה ' להשחית ' - זה ימים רבים שעלתה על דעתו כך , שנאמר ' כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ... להסירה מעל פניי " ( ירמיה לב , לא ) " . ה ' " חשב להשחית " , להרוס , וכך אכן עשה , וראו חזרת השורש שח " ת לעיל בפסוקים ה - ו . ( על " בת ציון " ראו לעיל , עמוד . 30 ) ה ' " נטה קו " , הוא החוט שבו משתמשים הבנאים כשהם מבקשים להבטיח כי נדבך האבנים הוא ישר ואין אבן החורגת ממנו . נטיית הקו על ירושלים באה ללמד על משפט צדק , על בדיקה ומדידה שהביאו לכך שצריך היה להרוס את העיר החטאה . ידו של ה ' איתנה ואינה נסוגה אחור , " לא השיב ידו מבלע " . מי ש " השיב אחור ימינו מפני אויב " ( פסוק ג ) , לא השיב ידו כשבא להרוס , לבלע , ושוב חוזר אפוא הפועל בל " ע ( וראו פסוקים ב , ה ) , כמוהו כחזרות על הפועל שח " ת , כדי שלא נשכח ולו לרגע קט מה גדולים ועצומים היו ממדיה של מלאכת ההרס . האלוהים גרם לאומללותם ולאבלם של החל והחומה : " ויאבל חל וחומה יחדיו אומללו " . השורשים אב "ל ואמל " ל מרבים להופיע יחדיו , ומשמעותם כפולה ( וראו עוד לעיל הפירוש על א , ד ) : יובש , כפי שהוא בדברי הנביא : " שודד שדה אבלה אדמה כי שודד דגן הוביש תירוש אומלל יצהר " ( יואל א , י ) , וכן צער : " אבלה יהודה ושעריה אומללו קדרו לארץ וצווחת ירושלים עלתה " ( ירמיה יד , ב ) . עם זאת יש לשים לב לכך , שגם מדברי ירמיהו עולה המשמעות של בצורת , של יובש , כפי שמסתבר מהמשך דבריו : " ואדיריהם שלחו צעיריהם למים באו על גבים לא מצאו מים " ( שם , פסוק ג ) . מכאן שאין להפריד בין שתי משמעויות אלה , ואף בפסוקנו מדובר באבלות וביובש גם יחד , אלא שכאן היובש הוא מטאפורי : אין בני אדם הפוקדים עוד " חל וחומה " , שהם ביצוריה של ירושלים . " חל " הוא כפי הנראה סוג של חומה ( השוו לעיל בפירוש לפסוק ה ) , והצירוף היחידאי " חל וחומה " בא להדגיש את חוזקן ועוצמתן של החומות אשר כשלו בהגנה על העיר .
|
|