|
|
עמוד:82
פרק ב פסוק ד דרך קשתּוֹ כאוֹיב נצב ימינוֹ כצר ויה ֲר ג כל מח ֲמדי עין באהל בת ציּוֹן שפך כאשׁ חמתוֹ : לפי האמור בפסוק הקודם לא מנע ה ' מן האויב לבצע את זממו . בפסוקנו הוא עצמו הופך לאויב התוקף את עמו בכלי נשקו שלו . דריכת הקשת היא הפעולה הקודמת ליריית החץ , וראו : " כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חיצם על יתר לירות במו אופל לישרי לב " ( תהילים יא , ב ) , ומסביר רש " י ביטוי זה באומרו : " לפי שכן דרך קשתות שהם חזקים , לשום רגל עליהם כשהוא כופפם , לכן נכתב בלשון דריכה " . בפסוק הקודם נאמר שהאלוהים " השיב אחור ימינו " , נמנע מעשייה , אך האמור בהמשך פסוקנו , " ניצב ימינו " , מעיד דווקא על פעילותה , ושמא יש לגרוס : " ניצבה ימינו כצר " . ואכן , תרגום השבעים והתרגום הסורי גורסים כאן : " הציב ימינו כצר " . כך או כך , ימינו של האל שהיתה פסיבית בפסוק ג מופנית עתה כנגד ישראל . ה ' פועל הן כ " אויב " והן כ " צר " , שתי מלים נרדפות ( כגון תהילים עד , י ) , וזאת כדי להעצים את רושם מידת נחישותו לפגוע בעם . ה ' עצמו הורג את " כל מחמדי עין " , היפים והיקרים שבבני העם , כך לדוגמא יחזקאל כד , טז : " הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה " , והשוו עוד פרק א , פסוקים ז , יא . " אוהל בת ציון " הוא כינוי למקדש , נוסף על אלה שנזכרו בפסוק הפותח : " תפארת ישראל " , " הדום רגליו " . גם לאוצר מילות הכעס - " אף " , " עברה " ו " חרי אף " - נוסף מונח חדש : " חמה " . החמה נובעת , שופעת ונשפכת , כפי שהוא גם בפסוק " שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך " ( ירמיה י , כה ) . ואם בסיום הפסוק הקודם האש " אכלה סביב " , עתה היא הגיעה אל המרכז ממש , " באוהל בת ציון שפך כאש חמתו " . ימין יד ימינם של מרבית בני האדם היא ידם החזקה , הפועלת , וגם ימין ה ' נתפסת כיד שבה יכה את אויביו , כגון : " ימינך ה ' נאדרי בכוח ימינך ה ' תרעץ אויב " ( שמות טו , ו ) . יד ימין היא המורמת לשבועה : " אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני " ( תהילים קלז , ה ) , ואף ה ' נשבע כן : " נשבע ה ' בימינו ובזרוע עוזו " ( ישעיה סב , ח ) . הימין מסמלת גם את הצדק , כנאמר לאלוהים : " צדק מלאה ימינך" ( תהילים מח , יא ) , ואכן בגרמנית , Recht ימין , הוא אף משפט וצדק , ובאנגלית right הוא ימין וגם נכון וצודק . כיוון שמבטו של העברי הקדום כלפי העולם היה מופנה אל המזרח , לכיוון השמש העולה , אזי הדרום עבורו הוא " ימין" ( והיפוכו " שמאל " הוא הצפון [ ובערבית : שימאל ]) , וראו " צפון וימין אתה בראתם " ( תהילים פט , יג ) . הכינויים " ימין " ו " שמאל " בעולם הפוליטי נולדו באסיפה הלאומית הצרפתית ( במאה השמונה - עשרה ) שבה ישבו השמרנים לימין היושב ראש , ואילו המהפכנים שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים ישבו לשמאלו . עם הזמן נתפס הימין כנוטה לקפיטליזם ולשמרנות , בעוד שהשמאל נעשה לכינוי למפלגות הליברליות הנוטות לשינוי ולסוציאליזם .
|
|