|
|
עמוד:54
פרק א פסוק יג ממרוֹם שלח אשׁ בעצמתי וירדנה פרשׂ רשת לרגלי השיבני אָחוֹר נתנני שממה כלהיּוֹםדוה : ניתן להצביע על קשר בין " חרון אף " , החותם את הפסוק הקודם , לבין האש הנזכרת בראשית פסוקנו , והשוו : " לשפוך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ " ( צפניה ג , ח ) , ולהלן ד , יא : " כילה ה ' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה " . האלוהים , שנזכר בפסוק הקודם , מוריד אש ממשכנו השמימי וזו בוערת בעצמותיה של המקוננת - העיר ורודה אותן ( סיומת הפועל " וירדנה " היא של גוף שלישי רבות ) היינו מכה בהן , רומסת אותן ( כגון ישעיה יד , ו : " רודה באף גויים " ) ומציקה להן . בתרגום השבעים נאמר כאן " ויורידנה " , אך במגילת איכה מקומראן נכתב " ויורידני " , היינו השפיל ודיכא אותי . צורת " יורידני " מתאימה גם להמשך הפסוק שבו באים פעלים נוספים בגוף ראשון יחידה ( " השיבני " , " נתנני " ) . התרגום הארמי הבין את תיבת " בעצמותיי" כמדברת בערים החזקות , העצומות , של ממלכת יהודה . ירושלים חשה נרדפת וחנוקה על ידי האלוהים ; מעליה , ממרומים , הוא שולח אש , ואילו לרגליה , על פני הארץ , הוא פורש רשת , מלכודת . על הצירוף פר " ש רשת ראו גם : " גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו ( = רגליו ) " ( משלי כט , ה ) . השורש פר " ש אמור להעלות בזיכרון הקורא את דברי המקונן על מה שעשה האויב בירושלים : " ידו פרש צר על כל מחמדיה " ( פסוק י ) . אלוהים ואדם גם יחד חברו אפוא כנגד העיר . ועוד אמר המקונן על העיר ש " גם היא נאנחה ותשוב אחור " ( פסוק ח ) , ועתה היא עצמה מטיחה בפני האלוהים מילים דומות : " השיבני אחור " . הוא אינו מניח לה לצעוד קדימה , לשפר את מצבה . אלוהים שלכד ברשתו את העיר המקוננת , אף מותיר אותה " שוממה " , היינו בודדה , תואר שנזכר גם בדברי המקונן לעיל : " כל שעריה שוממין " ( פסוק ד ) . " כל היום " משמעו ללא הרף ( ראו לדוגמא : " כי עליך הורגנו כל היום " [ תהילים מד , כג ]) , וירושלים מקוננת על היותה " דוה " , כאובה וחולה , בלא הפסק . על " דווה " ראו עוד להלן פסוק כב , וכן ה , יז . אש של מעלה ואש של בשר ודם על פסוקנו נאמר במדרש איכה רבה ( מהדורת בובר ) כי " באותה שעה קפצה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא , אמרה לפניו : ' ריבונו של עולם , כך הוא כבודך ( = האם ראוי לך ) שיהיו אומרים בשר ודם שרף את ההיכל ? כך הוא כבודך שיהא רשע מתגאה ואומר אני שרפתי ביתו של אל ? אם כן תרד אש מלמעלה ותשרוף ! ' ... מיד ירדה האש , שנאמר ' ממרום שלח אש '" . המקדש נשרף אפוא על ידי אש של מעלה , קודם שהציתו אותו חיילים בשר ודם , וזאת כדי לסתור את דברי הרהב של האויב . וממשיך המדרש ושם בפי כנסת ישראל דברים אלו לבת בבל : " אילולי ממרום שלח אש ועשה עמי רעה , אין את יכולה לי ; אילולי ממרום שלח אש בעצמותיי , האם
|
|