|
|
עמוד:51
התעללות הצרים בנצורים הרעבים מדרש איכה רבה לפסוק מספר כי להיטות הבבלים הצרים על ירושלים אחר הכסף והזהב הביאה אותם להחליף את אוצרות העיר במזון כבר בשעת המצור , דבר שהיה גם אמצעי לפגיעה בחוסנה של העיר ואף להעלבתה : " בתחילה היו משלשלין להם [ יושבי העיר אל הצרים עליה ] קופה ( = סל ) של זהב ונותנין להם קופה של חיטין ; חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב ונותנין להם קופה של שעורים ; חוזרין ומשלשלים להם קופה של זהב ונותנין להם קופה של תבן . מה היו עושין ? היו שולקין ( = מבשלים ) אותו ושותין מימיו . חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב ואין נותנין להם כלום " . וכך נותרו הנצורים בלא מזון ובלא רכוש גם יחד . אגב כך מבין המדרש את תיבת " מחמדיהם " ככינוי לאוצרות העיר . עוצמתו האיומה של הרעב בתקופת השואה היה הרעב בן בית קבוע במחנות המעצר והמוות . צבי בכרך ( 2014 - 1928 ) לימים פרופסור באוניברסיטת בר - אילן וחוקר שואה ואנטישמיות נודע - נתגלגל בימות האופל ממחנה אחד למשנהו , ובחודש מרץ 1945 אף הוצא לצעדת המוות . בעדותו השמורה ב " יד ושם " הוא מספר בין השאר על הרעב הנורא שהיה נחלתו : " הכאב הכי גדול שאני סבלתי במחנות זה רעב . זה מעביר אותך על דעתך . זה כאב איום . אתה חושב על אוכל . אתה מוכן גם לקחת מחברך . לא רוצה להשתמש במילה לגנוב . מלחמת קיום נוראה כדי להשתיק את הכאב הזה שאתה לא יכול להשתיק אותו . נגד כל הדברים אתה יכול למצוא ... איך אומרים ביידיש , שטיקעלעך ( = תחבולות קטנות ) . פה תרמית , שם תרמית . נגד הרעב - לא . והרעב ... הוא הכניע הרבה " . קינה על הרג בעיר על פי קינה שחיבר מרדכי בר ' אליעזר , נשרף אחד מחכמי אשכנז , ר ' אורי בן יואל הלוי , יחד עם ספר תורה בפרעות שפרעו ביהודי קולוניא ( היא קלן שבאשכנז ) בשנת תתקע " ז ( . ( 1217 וכך אמר בין השאר בקינתו ( ספר הדמעות , א , עמ ' רנט ) : " ה ' ראה והביטה לתורתך אשר התעוללו / בני שקודיך לא חסו ולא חמלו / בר אבהן ובר אוריין באש אכלו " . המקונן פונה אל ה ' ( תוך ציטוט תחילתה של השורה השלישית של פסוקנו ) ומפציר בו שישים לבו אל ספר התורה שהתעללו בו הפורעים , אשר לא ריחמו על בני ישראל ( הם " בני שקודיך " , השוקדים על לימוד התורה ) ושרפו באש תלמיד חכמים מיוחס ( " בר אבהן ובר אוריין " ) . כמה נמוך ניתן לרדת ? מדרש איכה רבה לפסוק מספר בשם ר ' פינחס ( המקור בארמית ) כי " מעשה היה בשתי נשים זונות באשקלון , שהיו רבות זו עם זו . אמרה אחת לחברתה : ' לכי מכאן , שנראות פנייך כפני יהודייה ' . לאחר שנים התפייסו זו עם זו . אמרה לה : ' על הכול אני סולחת לך , אבל על שאמרת לי שנראות פניי כפני יהודייה איני סולחת ואינני מוחלת ' , לכך נאמר ' ראה ה ' והביטה כי הייתי זוללה ' ( = מי שבזים לה ) " . הבחירה לשים את הדברים בפי נשים מפוקפקות ונוכריות ( אשקלון היתה בעיקרה עיר נוכרית באותם ימים ) באה להראות עד כמה ירדו היהודים במעמדם בעיני הגויים שסבבו אותם . " דיוקן עצמי עם מנת האוכל היומית " , ציור פחם על נייר מאת ישראל אלפרד גליק ( , ( 2007 - 1921 מתוך האלבום : " השואה שלי - מחנה הפליטים ברגן - בלזן " ( . ( 1945
|
|