|
|
עמוד:38
פרק א פסוק ה היוּצריהלראשׁ איביהשלוּ כיה ' הוֹגהּ על רב פשעיה עוֹלליההלכוּ שבי לפני צר : בלשון השורה הראשונה של הפסוק שבה ומהדהדת לשון הקללה שבספר דברים : " הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב " ( כח , מד ) . ירושלים שהיתה " שרתי במדינות " ( פסוק א ) ירדה מטה מטה , ואילו אויביה עלו מעלה מעלה ונטלו את מקומה . אויביה , ולא היא , הם השרויים כעת בשלוה . דברים המנוגדים לאמור כאן מצאנו במזמור העלייה לרגל הפונה אל ירושלים ואומר לה : " ישליו אוהבייך " ( תהילים קכב , ו ) . " צר" ו " אויב " הן , כידוע , מילים נרדפות ( כגון להלן ב , ד וכמוהו עוד ) . שם העצם " צר " נגזר מן השורש צר "ר ( " וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם " [ במדבר י , ט ]) וקרוב אליו שם העצם " צורר " , והשוו את דברי אסתר על המן שהוא " איש צר ואויב " ( ז , ט ) אל כינויו " צורר היהודים " ( שם ג , י ) . לב הפסוק , השורה השנייה שבו , מגלה סוף סוף מהו מקור צרותיה של ירושלים : " כי ה ' הוגה על רוב פשעיה " - ה ' הוא שהעניש אותה . הלשון " הוגה " , היינו העציב אותה , היא כלשון הסיפא של הפסוק הקודם : " בתולותיה נוגות " . עם זאת אפשר שהשורש יג " ה בפסוקנו קרוב לשורש הג " ה , שמשמעו להסיר מן הדרך , כפי שהוא בשמואל - ב כ , יג : " כאשר הוגה מן המסילה " , והשוו להמשך פסוקנו , שאף הוא עניינו בהליכה ובהתרחקות מן המקום : " עולליה הלכו שבי לפני צר " . " רוב פשעיה " של ירושלים הם פשעיה הרבים , כשם שבתיאור מרדכי כמי שהוא " רצוי לרוב אחיו " ( אסתר י , ג ) הכוונה היא לאחיו הרבים . הפשיעה בה ' שבה מדבר הפסוק היא מעשה של מרידה , כגון : " ויהי כמות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל " ( מלכים - ב ג , ה ) . בסיום הפסוק , " עולליה הלכו שבי " , נמצא שוב רמיזה לקללה שבדברים : " בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי " ( כח , מא ) . בפסוקנו נקט המקונן בלשון עוללים , ילדים קטנים - כפי שהוא בתקבולת " דבק לשון יונק אל חיכו בצמא / עוללים שאלו לחם " ( להלן ד , ד ) - וזאת כדי להאדיר את רושם הצרה . העוללים משלימים את תמונת האוכלוסייה הסובלת , שראשיתה בפסוק הקודם : " כהניה נאנחים בתולותיה נוגות " . פסוקנו שהחל בהזכרת הצרים , " היו צריה לראש " , אף מסיים בהם , " הלכו שבי לפני צר " , להמחשת התחושה של עיר ותושביה המוקפים אויבים מכל עבר . מי הם הצר והאויב ? מדרש איכה רבה לפסוק איננו מסתפק בקביעות הכלליות כי מדובר באויבים , ומבקש לדייק ולפרט : ' " היו צריה לראש ' - זה נבוכדנאצר , ' אויביה שלו ' – זה נבוזראדן , דבר אחר : ' היו צריה לראש ' - זה אספסיאנוס , ' אויביה שלו ' – זה טיטוס " . כך מתפרשות
|
|