|
|
עמוד:33
דומה שכוונת פסוקנו לרמוז להיותה של ירושלים נואפת רבת מאהבים , אשר סמכה עליהם במקום לסמוך על האלוהים . הכוונה אל עמי האזור , כגון אדום שבגדה ביהודה בימות החורבן ודבקה באויביה הבבלים . ראו לדוגמא את דברי הנביא עובדיה לאדום : " ביום עמודך מנגד ביום שבות זרים חילו ונוכרים באו שעריו " ( פסוק יא ) , או ההפצרה בה ' לזכור מה שעוללה אדום לירושלים : " זכור ה ' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה " ( תהילים קלז , ז ) . הלילה - לילם של המרגלים לפי התלמוד הבבלי ( סנהדרין קד ע " ב ) יש להבין את תיבת " בלילה " כמדברת " על עסקי לילה " , דברים שאירעו בלילה מיוחד , והוא הולך ומבהיר כי הכוונה ללילה שבו ביקשו המרגלים להניא את העם מלעלות לארץ כנען : " שנאמר ' ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא '" ( במדבר יד , א ) . ומוסיף ר ' יוחנן ואומר : " אותו הלילה [ שבו שבו המרגלים למחנה בני ישראל ] ליל תשעה באב היה . אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל : ' אתם בכיתם בכייה של חינם - ואני אקבע לכם בכייה לדורות '" . ביסוד הדברים המסורת המשנאית ( תענית ד , ו ) שלפיה " בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ , וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר " , ועל כן " משנכנס אב ממעטין בשמחה " . ומנחם יהיה לה במדרש איכה רבה על המילים " אין לה מנחם " קובע ר ' לוי כי " כל מקום שנאמר ' אין ' - בסופו של דבר היה לה " . כך , למשל , " ותהי שרי עקרה אין לה ולד " ( בראשית יא , ל ) - והיה לה , שנאמר " וה' פקד את שרה " ( שם כא , א ) , והריהו הולך ומביא דוגמאות נוספות שבהן נאמר תחילה כי דבר כלשהוא היה בבחינת " אין " , דבר נחשק אך חסר , עד שלבסוף נתמלא הריק והוחלפה צרה בישועה . כך גם פסוקנו , ' " אין לה מנחם ' - והיה לה , שנאמר ' אנכי אנכי הוא מנחמכם '" ( ישעיה נא , יב ) . מדרש זה הוא דוגמא נוספת לניסיונם של חכמים למצוא בין שורות הקינה המדכאות גם הבזקים של דברי נחמה . בין אוהב לאויב בבוא דוד לחצר שאול נאמר על המלך : " ויאהבהו ויהי לו נושא כלים " ( שמואל - א טז , כא ) , והאהבה לדוד פושטת כאש בקוצים : יהונתן בן שאול אוהבו ( שם יח , א - ג ) ומיכל בת שאול מתאהבת בו ( שם , פסוקים כ , כח ) , " ועבדי המלך אהבוהו " ( שם , פסוק כב ) , " וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד " ( שם , פסוק טז ) , ואפשר שבכל גילויי האהבה הללו מסתתר לו מדרש שם סמוי של דוד מלשון " דוד " , אהוב . והנה , אהבת הכול לדוד היתה לו , בסופו של דבר , לרועץ : קנאת המלך בערה בו עד להשחית , והוא הפך מאוהבו של דוד לאויבו המושבע : " ויהי שאול אויב את דוד כל הימים " ( שם , פסוק כט ) . בסיפור הקצר " מאויב לאוהב " מתאר ש " י עגנון מצב הפוך ( אלו ואלו , הוצאת שוקן , 1959 עמודים . ( 289 - 287 הרוח מתנכל למספר המטייל בשכונת תלפיות שבירושלים ומגרשו משם . כל ניסיונותיו של המספר להיאחז באדמת המקום עולים בתוהו : פעם אחר פעם הורס הרוח את אוהלו , את צריפו ואת ביתו הקטן , אך לבסוף בונה המספר בית גדול , אשר יסודותיו איתנים , ואין הרוח יכול לו . זאת ועוד , הרוח משלים עם המחבר ויושב עמו בגנו , מביא לו ריח טוב ומנופף לו כבמניפה : " ומאחר שהוא נוהג כבעל תשובה גמור איני מזכיר לו מעשיו הראשונים . וכשהוא פורש ממני והולך לו אני מבקש ממנו שיחזור ויבוא , כדרך שנוהגים עם שכן טוב . ובאמת , שכנים טובים אנו , ואני אוהב אותו אהבה גמורה . ואפשר שאף הוא אוהב אותי " . פרשני הסיפור נוהגים לראות בו אלגוריה ליחסי היהודים ושכניהם הערבים , כשסופו של הסיפור הוא ביטוי לתקוה , להמרת יחסי עוינות ביחסים של שכנות טובה .
|
|