|
|
עמוד:73
האלוהי להשמיד את עמלק , כאמור לעיל , או הצו שנצטווה משה לנקום במדיינים ( במדבר לא , ב ) , וכן הבטחת האלוהים לירושלים כי " הנני רב את ריבך וניקמתי את נקמתך " מממלכת בבל ( ירמיה נא , לו ) , שהרי " אל קנוא ונוקם ה ' נוקם ה ' ובעל חימה נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו " ( נחום א , ב ) . לא אחת אף מופנית אליו הבקשה לנקום : " אל נקמות ה ' אל נקמות הופיע . הינשא שופט הארץ השב גמול על גאים " ( תהילים צד , א - ב ) . הבקשה לנקמה לא פסקה מתולדות עם ישראל , ודי יהיה אם נזכיר בקשר לכך את הברכה הנאמרת לאחר קריאת מגילת אסתר : " ברוך אתה ה ' ... הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו מצרינו . ברוך אתה ה ' הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע " ( המקור הוא בספרות חז " ל כגון פסיקתא רבתי , יג ) . ברוח זו יש להבין את התפילה שחוברה באשכנז לאחר מסעי הצלב . זו פותחת במילים " אב הרחמים שוכן מרומים " ובמהלכה מבקשים מן האלוהים מפורשות ש " ינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך " . בעקבות תפילה זו נטבע הקיצור " ה ' יקום דמו " ( הי " ד ) - המופיע בספרותנו החל מן המאה השש עשרה לערך - והוא מצוי רבות בצמוד לשמותיהם של אנשים ונשים שנהרגו על קידוש השם . לגבי מעשי נקמה של בני אדם בשונאיהם ראוי להזכיר , בתקופה מאוחרת יותר , את קבוצת " הנוקמים " , יהודים ניצולי שואה , פרטיזנים ואנשי הבריגדה היהודית , שביצעו מעשי נקם בנאצים לקראת סיום מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה . זיכרונות מגירוש ספרד דון יצחק אברבנאל , בהקדמתו לפירושו לספר דברים , מספר על קורותיו משעה שגורש מספרד ( בשנת 1492 ) עד שהגיע לנאפולי שבאיטליה ומשם - לאחר שאיבד את כל רכושו - אל סיציליה , ובסופו של דבר אל האי קורפו . ובין השאר הוא אומר בפרוזה חרוזה : " גם בי התאנף ה ' על עווני . לא השיב ידו מבלע ( ראו איכה ב , ח ) ויגזלו אנשי הארץ את כל קנייני . ויבוא רזון במשמני . ויהפכו ליגון כל ששוני . כי רבות אנחותי ( = פסוקנו ) . וכי ראיתי צרת עמי , גם שב גם ישיש כל אשר בשם ישראל יכנה . רצע ה ' את אזני במרצע . לצאת מתוך ההפיכה הולך ונוסע . ונכנסתי באניה בלב ים ובחמלת ה ' עליי באתי לאי קורפו . ואשב פה " . השימוש בביטויים ממגילת איכה נועד לקשר בין אסונו הפרטי של אברבנאל לבין אסונה של האומה כולה , בעבר כבהווה . " איך " מול " ואז" באחת מן הקינות לתשעה באב , מעשה ידיו של הפייטן ר ' אלעזר הקליר , חוזרת השאלה הרטורית " ואיך אנחם " בסופן של עשרים ושתיים מחרוזות , המסודרות בסדר הא " ב , כגון : " איך תנחמוני הבל / וכינורי נהפך לאבל / בנחלת חבל ( = ארץ ישראל ) / כבד עליי עול סבל / ואיך אנחם // בזה יום בכל שנה / עידן עליי שינה / והנני עגומה ועגונה / יותר מאלף שנה / ואיך אנחם " . וכן : " רבות אנחותיי / ועצומות קינותיי / רבות נהמותיי / ואתה ה ' עד מתי ( = תהילים ו , ד ) / ואיך אנחם " . וכן : " שמעת חרפתם ( = איכה ג , סא ) / חרפוני בשפתם / שבתם וקימתם / אני מנגינתם ( שם ג , סג ) / ואיך אנחם " . לעשרים ושתיים מחרוזות אלו נוספת אחת , אחרונה , ובסיומה גם דברי נחמה , שבהם אכן ראוי לסיים את פירושנו לקינה הראשונה של המגילה : " עד ישקיף וירא ממעל / מוריד שאול ויעל / ואז אנחם " . וזה פירוש המחרוזת האחרונה : כאשר ה ' , שהוא מוריד לשאול אך גם מעלה ממנה ( שמואל - א ב , ו ) , יביט ממרומים על עמו ( בעקבות איכה ג , נ ) , תבוא לעם הנחמה . עם כל הסבל והיגון - לא אבדה התקוה . " ציור הי " ד " , מאת יחיאל אופנר , צייר מכפר חב " ד ( יליד . ( 1974 יצירה שנוצרה לאחר הפיגוע בישיבה שבמרכז הרב שבירושלים ( אדר תשס " ח ) . הכתובת מורכבת משמונה מיטותיהם של הנרצחים וסביב לה רבבות המשתתפים בלווייתם .
|
|