ד. סוגת הקינה במקרא ובעולמו

עמוד:15

מן התכונות האופייניות לקינה המקראית ניתן להזכיר את ציון שבח המת או העיר החרבה ( שמואל - ב א , כב - כד ; יחזקאל יט , י - יא ; איכה ב , טו ) , עימות העבר עם ההווה הנורא ( איכה א , פסוקים א , ז ; ד , ה ועוד ) , ציון שמחת האויב לאיד ( שמואל - ב א , כ ; ישעיה יד , ז - ח ; איכה א , פסוקים ז , כא ; ב , טז - יז ) וקריאה לשומעים לבכות ( איכה ב , יח - יט ועוד ) . בקינות על עיר ומקדש יש מקום גם לקריאה לנקם ( שם ד , כא - כב ) . הקינות במגילת איכה יחודיות בכך שהן עומדות גם על תכונותיהם הרעות וחטאיהם של יושבי העיר ההרוסה , ויש בהן גם הצדקת החורבן שהובא על ידי האל . הקינות העתיקות ביותר על חורבן ערים הן הקינות השומריות ( שזמנן מסביבות המאה העשרים לפנה " ס ) . בקינות על הערים אור , ארך , ניפור וארץ שומר ניכר המבנה האנטיפוני : מקונן יחיד נשא את הקינה , ובסיום כל בית השיב לו הציבור במעין פזמון חוזר . הקינות השומריות ארוכות בהרבה מאלה המקראיות ומשולבים בהן פרטים היסטוריים , כגון שם הכובש ושם המלך שבימיו אירע הכיבוש . הקינות השומריות גם מרבות לספר על מעשי האלים ועל תגובותיהם בזמן החורבן . חוקר הספרות השומרית , פרופ ' יעקב קליין , תרגם את הקינה על חורבן אור , בירת שומר . המקונן פונה לעיר ומקונן עליה ואז פונה הוא אל האלה נינגל אשת ננה - סין , אלוהי העיר , ואף היא מתבקשת לקונן על העיר ומקדשה ולהתחנן בפני האלים כי ירחמו על אור . בסיום הקינה נקרא ננה - סין לשוב אל עירו ומקדשו ולקומם את הריסותיהם . ניתן להצביע על כמה וכמה קווי דמיון בין הקינה השומרית לקינות שבמגילת איכה , כגון הקביעה כי חורבן העיר נובע מגזרה אלוהית , ואילו האויב , מהרסה של העיר , אינו אלא מטה זעמו של האל , אשר עזב את העיר בטרם תהרס . גם בקינה השומרית וגם במגילת איכה מופיעה דמות נשית מקוננת , אך בעוד שבקינה השומרית המקוננת היא אלה , הרי שבמגילת איכה זו ירושלים המאונשת - אם ואלמנה המבכה את יושבי העיר . קטעים מן הקינה השומרית יובאו להלן , במהלך הפירוש . מגילת איכה על חמשת פרקיה אינה מאגדת בקרבה את כלל הקינות שנתחברו תחת רושם החורבן . המאורע הטראומטי של מפלת העיר והמקדש , מות רבים מיושבי העיר והיציאה בגלות מהדהד באופנים שונים בכמה פרקי קינה בספר תהילים , והמובהקים שבהם הם המזמורים עד , עט ו - קלז ( ובשני האחרונים נדון להלן בקצרה ) . מזמור עט נכתב בעקבות הרושם הנורא שהותיר טימוא המקדש , שאליו מצטרפים אסונות נוספים - הרס העיר ומות בניה : " אלוהים באו גויים בנחלתך טימאו את היכל קודשך שמו את ירושלים לעיים . נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ . שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר" ( פסוקים א - ג ) . מעללי האויבים הם פועל ישיר מכעס האלוהים על עמו : " עד מה ה ' תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך " ( פסוק ה ; השוו עד , א ) . המתפללים מפגיעים בה ' לתעל את זעמו ולהפנותו כלפי הגויים שהתנכלו להם . במזמור זה ניכר נושא צידוק הדין , אך זה כרוך בציפייה לרחמים : " אל תזכור לנו עוונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד " ( פסוק ח ) . הבקשה לסליחה נובעת מדאגה לשמו של ה ' : " והצילנו וכפר על חטאתנו למען שמך" ( פסוק ט ) . נכון , העותרים היו חרפה לשכניהם ( פסוק ד ) , אך גם ה ' היה לחרפה ( פסוק יב ) , ומכאן נובעת קריאתם לנקם : " והשב לשכנינו שבעתיים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדוני " ( שם ) . לפי מסכת סופרים ( יח , ד ) יש לומר מזמור זה בתשעה באב יחד עם מזמור קלז . מזמור קלז נושא בחובו את החוויה הבלתי אמצעית הקרובה כל כך של החורבן ותוצאותיו . הגולים שהגיעו לבבל לא השתחררו מקולות ההרס וממראות המוות הנותנים את אותותיהם באופן שבו הם פונים אחורה ומתבוננים על עברם . סמיכות הזמנים בין חוויית החורבן לחיבורו של המזמור מסבירה גם את העדרם של מנגנוני חשיבה המאפשרים התמודדות עם הלם החוויה ; אין במזמור כל רמז לצידוק הדין ! כיצד מתמודדים המשוררים עם זכר הטראומה ? השבתת עבודת הקודש במקדש ורמז לחורבנו מתבררת מזהותם של המשוררים , הלוויים שהגיעו בבלה וכינורותיהם בידם , ובבבל לא ישירו עוד את שירם , " שיר ציון " ( פסוק ג ) , " שיר ה '" ( פסוק ד ) . לשיר את שיר ציון לא ישירו , אך הם נשבעים לזכור את ירושלים : " אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני . תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי " ( פסוקים ה - ו ) . מקריאת המשוררים לאלוהים לזכור לבני אדום את דבריהם , " ערו ערו עד היסוד בה '" ( פסוק ז ) , למדים אנו על כוונת הפולשים להרוס את העיר עד שלא יוותר לה ציון וזכר , והרי רמז לחורבן ירושלים . מצאנו אפוא רמזים הן לחורבן המקדש והן לחורבן העיר , אך על הנורא באסונות נלמד בעקיפין מן הקריאה לה ' ליטול נקמה מבבל . גם הפעם לא יאמר - יוזכר במפורש כי נטבחו ילדי ירושלים , אך הזיכרון הסמוי עולה מבקשת הנקם בבת בבל על דרך מידה כנגד מידה : " בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא