|
|
עמוד:130
פרק ג פסוקים יג - טו פסוק יג : הביא בכליוֹתי בני אַשפתוֹ : פסוק יד : הייתי ש ׂחק לכל עמי נגינתם כל היּוֹם : פסוק טו : הש ׂביעני במרוֹרים הרוני לענה : פסוק יג : זממו של אלוהים - הציד אכן עלה בידו , וחיציו פילחו את כליותיו של המקונן ( וראו הפסוק הקודם ) . לכליות תפקיד חשוב בגוף האדם , על פי החשיבה המקראית , בהיותן משכן המחשבה והרגש , וראו " ייסרוני כליותיי " ( תהילים טז , ז ) . השוו גם לתיאור האלוהים כ " בוחן כליות ולב " ( ירמיה יא , כ ) , וראו עוד לעיל , עמוד . 69 " בני אשפה " הוא כינוי ציורי לחיצים . על האשפה , שהיא הנרתיק שבו מוחזקים החיצים , ראו : " וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני " ( ישעיה מט , ב ) , וכן : " כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים . אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם " ( תהילים קכז , ד - ה ) . כינוי נוסף ודומה לחץ הוא " בן קשת " ( איוב מא , כ ) . פסוק יד : בפסוק זה נוטש המקונן לרגע את תיאור סבלו מיד האלוהים והריהו פונה לעיסוק בתגובותיהם של המתבוננים מן הצד במצבו . צרותיו אינן מתמצות רק במעשי האלוהים ; הוא אינו זוכה לתמיכה , ולו מועטת , מאחיו בני האדם . אדרבא , הללו לועגים לו , והריהו בודד ואומלל . ללשון " הייתי לשחוק " השוו , למשל , את דברי הנביא ירמיהו : " הייתי לשחוק כל היום כלה לועג לי " ( כ , ז ) . המקונן מתלונן כי הלועגים לו הם " עמי " , והכוונה מן הסתם לקבוצת בני אדם הקרובה אליו , בני עירו או אף בני משפחתו , כגון השימוש בתיבת " עם " לתיאור כל אנשי סדום הצובאים על ביתו של לוט : " מנער ועד זקן כל העם מקצה " ( בראשית יט , ד ) , וראו עוד את דברי בועז לרות : " כי יודע כל שער עמי ( = בני עירי , משפחתי ) כי אשת חיל את " ( רות ג , יא ) . מאידך גיסא , כתבי יד עבריים רבים וכן התרגום הסורי גורסים כאן " עמים " , וזאת כדי להעניק לקינה אופי לאומי ורחב יותר : עמי האזור הם שלועגים לעם ישראל על צרתו . אף ר ' ישעיה מטראני מפרש " עמי " כ " עמים " : " כמו ' לכל עמים ' , ודומה לו ' הרודד עמי תחתיי' ( תהילים קמד , ב [ ובכמה מעדי הנוסח : " עמים " ]) " , וכך מציעים להבין את מילת " עמי " גם בעלי המסורה ( " סבירין " ) . פעמיים חוזר הפסוק על מילת " כל " , וזאת כדי להמחיש את מימדיו הבלתי נסבלים של הלעג : " כל עמי" ו " נגינתם כל היום " . על תיבת " נגינה " שמשמעותה לעג ראו גם איוב ל , ט : " ועתה נגינתם הייתי " , ובעיקר פסוק סג להלן : " אני מנגינתם " . לצירוף " כל היום " שמשמעו ללא הפוגה ראו פסוק ג לעיל . פסוק טו : לאחר שהפנה המקונן את מבטו אל הסובבים אותו , הריהו שב לספר במעשי ה ' הגורמים לו רעה . בפעלים " השביעני " ו " הרווני " ניכר מימד אירוני , שהרי כל אדם מייחל לאכילה לשובע ולשתייה לרוויה , וראו צירוף שני הפעלים הללו לטובה : " וריוויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו " ( ירמיה לא , יד ) . אלא שבפסוקנו משביע אלוהים את המקונן במרורים , כמעשהו לאיוב : " לא יתנני השב רוחי כי ישביעני ממרורים " ( ט , יח ) .
|
|