|
עמוד:126
פרק ג פסוקים ז - ט פסוק ז : גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי : פסוק ח : גם כי אזעק וא ֲשוע ש ׂתם תפלתי : פסוק ט : גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה : פסוק ז : תיבת " מחשכים " שבפסוק הקודם עשויה להתבאר כמדברת גם על מקום מאסר ( כפי שמתרגם שם התרגום הארמי " בית אסורין " ) , שהרי כך מתואר מקום ישיבתם של האסורים בארץ המתים במזמור המזכיר צלמוות , חושך ואסירים גם יחד : " יושבי חושך וצלמוות אסירי עוני וברזל " ( תהילים קז , י ) . לפיכך מצייר פסוקנו את גורלו של המקונן כגורלו של אסיר . ראשית הפסוק , " גדר בעדי " , מחזירה אותנו אל תחושת המחנק של הנצור , כפי שזו תוארה בפסוק ה : " בנה עלי ויקף " . לשימוש דומה בשורש גד " ר ראו לדוגמא את דברי איוב : " אורחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותיי חושך ישים " ( יט , ח ) . נראה שהצירופים " לא אעבור " שבדברי איוב ו " לא אצא " שבפסוקנו מכוונים לניסיונות שווא של האסירים לפרוץ את גדרות כלאם ( וכך אומר מפורשות התרגום הארמי ) . ללשון יציאה ממאסר ראו שוב בתהילים קז : " יוציאם מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתק " ( פסוק יד ) . רק בפסוקנו מילת " נחושת " ביחיד מציינת את המכשיר שבאמצעותו כובלים את האסיר , מעין " המוסרות" שנזכרו בפסוק מספר תהילים . בשאר הפסוקים נוהגת צורת הזוגי : " נחושתיים " , כגון האמור בשמשון : " ויאסרוהו בנחושתיים ויהי טוחן בבית האסורים " ( שופטים טז , כא ) . הנחושתיים - כפי שמלמדת צורת הזוגי - נועדו לכבול את שתי רגליו של האסיר , כנאמר בקינת דוד על אבנר : " ורגליך לא לנחושתיים הוגשו " ( שמואל - ב ג , לד ) . המקונן קובע כי האלוהים לא הסתפק בכבילת האסיר בנחושתיים , אלא בחר בנחושתיים כבדים , כדי להקשות עוד יותר על תנועתו . פסוק ח : כיוון שדרכו של האסיר חסומה , כאמור בפסוק הקודם , לא נותר לו אלא להשמיע את קולו בתפילה . הצירוף " גם כי " מביע תנאי , ומשמעותו " גם אם " , והשוו : " גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע " ( תהילים כג , ד ) . זע " ק ושו " ע הן לשונות תפילה , וראו צירופן יחדיו : " ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוהים " ( שמות ב , כג ) . והנה , אלוהים מונע מן המקונן אפילו להשמיע את דברו באזניו : " שתם תפילתי " ( והשוו עוד פסוק מד להלן ) . " שתם " הוא כמו " סתם " , כיוון שיש ושתי אותיות אלו מתחלפות בלשון המקרא ( וראו לעיל בפירוש על ב , ו ) . סת " ם פירושו חס " ם , סג " ר , כגון התקבולת : " סתום הדברים / וחתום הספר " ( דניאל יב , ד ) . מי שחסם את דרכו של המקונן ומנע ממנו לנוע , כאמור בפסוק הקודם ושוב בפסוק הבא , חסם כעת גם את תפילתו . פסוק ט : באין מוצא לתפילתו , שב המקונן לתת את דעתו על מגבלות התנועה אשר הוטלו עליו . פסוקנו פותח באותה מילה שבה פתח את פסוק ז : " גדר " , אך דומה שבכל זאת נתחולל שינוי בתודעתו
|
|