|
|
עמוד:125
- זה נבוזראדן . דבר אחר : ראש - זה אספסיינוס ; ' ותלאה ' - זה טרייאנוס " , וכך הצטרפו בדרשת הפסוק אל מחריבי הבית הראשון שמותיהם של שני קיסרים רומאיים , הראשון שהחל את המצור על ירושלים והשני שדיכא ביד קשה את מרד התפוצות של שנת 115 לספירה . פסוק ו : בפסוק ב לעיל הוביל אלוהים את המקונן בחשיכה אל הלא נודע . עתה הוא מושיבו במקום חושך ואפלה . " מחשכים " היא צורת ריבוי של " מחשך " ( ישעיה מב , טז ) , כינוי לשאול תחתיות , וראו : " וחיי לשאול הגיעו . נחשבתי עם יורדי בור ... שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות " ( תהילים פח , ד - ז ) . לשון פסוקנו , כמעט מילה במילה , משמשת גם לתיאור יחסו של האויב אל המקונן בתהילים קמג , ג : " כי רדף אויב נפשי דיכא לארץ חייתי ( = נפשי ) הושיבני במחשכים כמתי עולם " . נראה שהמקונן במגילה ובעל התהילים עושים במסגרת קינותיהם שימוש באוצר מילים משותף . כל עוד היה המקונן בתנועה , יכול היה לקוות כי יצא מחשיכה לאורה , אך עתה אינו נע עוד והוא יושב " כמתי עולם " . המוות מכונה גם " שנת עולם " ( ירמיה נא , לט ) שהרי הוא כשינה שאין ממנה יקיצה . לכאורה אין מקום לצרף לנסמך " מתי " את הסומך " עולם " , שהרי אין למתים תקומה ומותם הוא סופי , אך התואר " עולם " , שמשמעו עד אין קץ , בא להדגיש ולחזק את יאושו של המקונן ביתר שאת . מתים שאינם מתים השפה העברית דורשת להבחין בין מתים למתים . המילה " מתים" שמשמעה אנשים מופיעה רק בצורת רבים ( צורת היחיד היא מת ?) ורווחת בצירופים כגון " מתי מעט " ( דברים כו , ה ) , וכמוהו " מתי מספר " ( בראשית לד , ל ) , ועוד כיוצא באלה . באוגריתית mit הוא איש , ובאכדית mutu הוא איש , גיבור , ולעיתים אכן מכוונת המילה לגברים בלבד , כגון : " ונחרם את כל עיר מתים והנשים והטף " ( דברים ב , לד ) . לעניין הגבורה ראו גם התקבולת : " מתייך בחרב יפולו / וגבורתך במלחמה " ( ישעיה ג , כה ) . לעיתים נמצא משחק בדמיון הצלילי של מתים ומתים . כך בברכת משה : " יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר " ( דברים לג , ו ) , רוצה לומר : שבט ראובן לא יעלם , אך מספר אנשיו לא יהיה גדול . בפסוק אחר שציטטנו לעיל ניתן לזהות משנה הוראה : " מתייך בחרב יפולו " ( ישעיה ג , כה ) , והרי ניתן להבין את הפסוק גם כאומר שהמתים בחרב נפלו . בשני פסוקים נוספים ניכרת מבוכה בעדי הנוסח , ללמדנו שאין ההבחנה בין מתים למתים כה קלה . הראשון שבהם : " לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו ציחה צמא " ( ישעיה ה , יג ) , ובכמה כתבי יד עבריים ובתרגומים : " מתי רעב " . ביחס להבחנה בין " מתים " ל " מתים " מצוטט רבות מאמר המיוחס לר ' אברהם אבן עזרא : " מתים - עומדים חיים , שוכבים מתים " , ופירושו : כאשר שתי הנקודות ניצבות זו מעל זו ( שווא ) מדובר באנשים עומדים , משמע חיים , ואילו כאשר הנקודות זו ליד זו ( צירה ) מדובר באנשים שכבר שכבו , כלומר מתו . " בנה עלי ויקף ראש ותלאה " - מתוך ספר איורים למגילת איכה - חלק מפרויקט על חמש מגילות - מעשה ידי האמנית הישראלית תמר מסר ( ילידת . ( 1961 היצירה מבטאת את הקשר שבין חורבן ירושלים לבין השואה .
|
|