|
|
עמוד:260
וכך יוכלו יושבי העיר להגיע לגיל מופלג . שלוש פעמים מופיעה בנבואה המילה " רחובות " , הם חוצות העיר ושווקיה , המקומות הפתוחים והרחבים , ביטוי נוסף לתחושת הביטחון של זקני העיר וילדיה , שאינם צריכים לבוא חדר בחדר כדי להיחבא מפני איום לשלומם . זו גם הסיבה שאין הנבואה מזכירה את חומת העיר ומבצריה השומרים עליה מפני צר . התפאורה בתמונה העירונית , בתמונת הרחובות , היא מזערית : אין אנו צופים בתנועת המסחר הערה בשווקים ואיננו שומעים את הקולות העולים מסדנאותיהם של בעלי המלאכה . כל אלה עלולים להביא אל הבמה ואל התודעה את דור הביניים , שאין לו , כאמור , מקום בנבואה זו . הנבואה אינה מציינת אם נוצר קשר כלשהו בין הזקנים לבין הילדים ; האם צופים הראשונים במשחקם של האחרונים , השוטפים וממלאים את הרחובות ? דומה כי הזקנים לא יוכלו להתעלם מהמולת הילדים הגודשים לפתע את הזירה שבה ישבו בראשונה הם לבדם . ישיבת הזקנים ומשחקי הילדים ברחובות , בביטחון מוחלט , היא ניגוד חריף לזיכרונות העבר הלא רחוק , ימי חורבנה של ירושלים ומפלת מקדשה הראשון : " נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה . לאמותם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחובות עיר " ( איכה ב , יא - יב ); " שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב " ( שם ב , כא ); " צדו צעדינו מלכת ברחובותינו קרב קיצנו מלאו ימינו כי בא קיצנו " ( ד , יח ) . תמונת הילדים המשחקים ברחובות מנוגדת אף היא לתמונת החורבן : " ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי " ( שם ד , י ) . נבואתנו מבקשת אפוא למחות את זיכרון הימים ההם , להמיר את זכר הדרמה הגדולה , הטרגית , בשגרה שקטה ובטוחה . קץ למלחמות , אחרית הימים . ״נבואת זכריה - עוד ישבו זקנים וזקנות ... ״ , יצירתה של האמנית הישראלית אהובה קליין ( ילידת . ( 1949
|
|