|
|
עמוד:118
פרק ב פסוק כב תקרא כיוֹם מוֹעד מגוּרי מסביב ולא היה ביוֹם אַף ה ' פליט וש ׂריד א ֲשר טפחתי ורביתי איבי כלם : לאחר שתלתה ירושלים בה ' את האשם במה שאירע לה וליושביה , תובעת העיר ממנו לנקום את נקמתה . פתיחת הפסוק בצורת העתיד ולא בצורת הציווי נובעת , כמובן , מן הכורח להתחיל באות ת " ו . ירושלים מפצירה בה ' לקרוא " מועד " , לנקוב בזמן מוגדר , לחג הנקם ; הפעם לא יהא זה יום חג שמטרתו לפגוע בעיר , כפי שהיה בעבר : " סילה כל אביריי אדוני בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחוריי " ( א , טו ) . הפעם רוצה היא ביום שיהיה " כיום מועד " , כאותו יום ממש , אלא שקרבנותיו יהיו אחרים , לא היא אלא אויביה . ועוד : ה ' אשר " שיכח ... בציון מועד ושבת " ( פסוק ו ) יתן לה עתה פיצוי בדמותו של " יום מועד " זה . אויבי ירושלים מכונים בפיה " מגוריי מסביב " . רש " י מבאר : " שכניי הרעים " , מלשון גו " ר , אלה הגרים סביבותיה , אך עדיף לפרש את התיבה משורש גו " ר אחר , שמשמעו לארוב , כגון : " כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים " ( תהילים נט , ד ) , או לאים : " אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות " ( שם קמ , ג ) . אפשר גם שגו " ר הוא לשון פחד , כמו בפסוק " בזדון דיברו הנביא לא תגור ממנו " ( דברים יח , כב ) , ובנבואותיו של ירמיהו שכיח הצירוף " מגור מסביב " , ראו לדוגמא : " מדוע ראיתי המה חתים נסוגים אחור וגיבוריהם יוכתו ומנוס נסו ולא הפנו מגור מסביב נאום ה '" ( מו , ה ) . לפי זה " מגוריי " הם המפחידים אותי והמאיימים עליי . לא הכל מתו בירושלים , אך היא מצפה כי " ביום אף ה '" - הוא יום הנקמה באויבים , המקביל לביטוי הפותח את הקינה " יום אפו " ( פסוק א ) - לא יוותר מאויביה - מגוריה שריד ופליט . השורה האחרונה של הקינה חוזרת מן הקריאה לנקמה אל גילוי של צער ויאוש עמוקים , ממש כסיום הקינה הראשונה , " כי רבות אנחותיי וליבי דווי " ( פסוק כב ) . ירושלים מזכירה לה ' ולשומעיה כי " אשר טיפחתי וריביתי " - כל אלה שילדתי ( ראו לעיל פסוק כ ) או כל אלה שטיפלתי בהם במסירות , פינקתי , וכל אלה שגידלתי - כלו ביד האויב . ומבאר ר ' יוסף קרא ( נוסח ב ) : ' " טיפחתי וריביתי ' - שניהם לשון אחד , כמו ' בנים גידלתי ורוממתי ' ( ישעיה א , ב ) " , ועתה " אויבי כילם " , ואין אתה יודע למי מכוונת ירושלים באומרה " אויבי " - האם לצבא הבבלים שהחריבה והרג את בניה ובנותיה או שמא לה ' שעליו אמרה בפסוק ה : " היה אדוני כאויב " . פליט פליט הוא מי שניצל , שרד מן המלחמה או מאסון אחר : " לא ינוס להם נס ולא ימלט להם פליט " ( עמוס ט , א ) , ונפוץ הוא הצירוף שבפסוקנו " פליט ושריד " בצד " שריד ופליט " , כגון : " ויכו אותם עד בלתי השאיר לו שריד ופליט " ( יהושע ח , כב ) . המקרא מכיר
|
|