|
|
עמוד:117
ערכה שולחנה " ( משלי ט , ב ) . הטבח ( או בצורת הנקבה : טבחה ) הוא הבשר שהוכן לאכילה לאחר שחיטתו , כשאלתו הרטורית של נבל הכרמלי : " ולקחתי את לחמי ואת מימיי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזיי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה ? " ( שמואל - א כה , יא ) . טבח הוא זה המבשל את הבשר ( שמואל - א ט , כד ) , אך המקצוע לא היה נחלת הגברים בלבד , כדברי שמואל על משפטו - מנהגו של המלך : " ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות" ( שם ח , יג ) . ושאלה היא אם " שר הטבחים " ( בראשית מ , ג ) ו "רב טבחים " ( ככינויו של נבוזראדן [ מלכים - ב כה , ח ]) הם הממונים על המאכלים בארמון , או שמא ראשי התליינים . הצורה " מטבח" מצויה בנבואת ישעיה יד , כא והיא מופיעה גם בפיוט " מעוז , צור ישועתי " : " לעת תכין מטבח / מצר המנבח " , ומשמעותה קטל רב ואכזר . מקום השחיטה , בית המטבחיים , מתועד כבר בלשון המשנה , למשל כאשר היא מונה ניסים שונים שאירעו לאבותינו בבית המקדש : " לא נראה זבוב בבית המטבחיים " ( אבות ה , ה ) , אף שנאמר עליו שהיו בו שולחנות של שיש שעליהם בוצעה מלאכת השחיטה והדם זרם לכל עבר ( ירושלמי , שקלים ו , ג ) . אגב , המילה " מטבח " כמקום שבו מכינים את המזון היא יצירת העברית החדשה , ובלשוננו היא - ואף צורת ההקטנה שלה , " מטבחון " - משמשת גם לציון קבוצה מצומצמת של אנשים , שאין לה מעמד רשמי , הנפגשת כדי לקבוע מדיניות . דומה שמשמעות זו של מטבח באה לעולם בימים שבהם שימשה גולדה מאיר כראש ממשלת ישראל , ובמטבח שבביתה כינסה את קבוצת נאמניה למטרה זו . כצאן לטבח ? הביטוי " כצאן לטבח " נולד מצירוף של שני פסוקים : האחד , דבריו הקשים של הנביא הפונה אל ה ' ומבקש שינקום באויביו שלו : " התיקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הריגה " ( ירמיה יב , ג ) , והשני הוא הפסוק העוסק בסבלו של עבד ה ' : " ניגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה " ( ישעיה נג , ז ) . הצירוף " כצאן לטבח " מוכר לנו כבר מספרות המדרש , כגון ממדרש איכה זוטא ( א , כה ) המספר על יצחק אבינו הפונה אל הקב " ה בשאלה : " ריבונו של עולם , בניי היכן הם ? " , והתשובה : " נמסרו ביד צריהם כצאן לטבח " . גם הפייטן הקדום , ר ' אלעזר הקליר , עשה בו שימוש . בקינה הפותחת במילים " איכה ישבה חבצלת השרון " הוא אומר : " ראה כי הוסערתי כאניה / בתאניה ואניה / ועדתי כצאן לטבח מנויה " . ביטוי זה שב והופיע גם בספרות ימי הביניים כגון בשאלות ותשובות " משפטי שמואל " מאת הרב שמואל קלעי ( יוון , המאה השש עשרה ) , המספר כי " בעיר ארטה קם עלינו שלטון העיר וישלח חיציו כלפידי אש מאורי זיקות . ויקבצו את כל היהודים נער וזקן כצאן לטבח יובלו " ( שאלה צז ) . מכל מקום , בעת החדשה היתה תחייה לביטוי זה בקשר לשואה . הראשון שעשה שימוש בצירוף זה היה המשורר אבא קובנר ( , ( 1987 - 1918 מפקד גטו וילנה , שכתב בכרוז בשנת : 1941 " אל נלך כצאן לטבח ... התשובה היחידה לאויב היא ההתנגדות " . מסתבר כי היו בקרב היישוב בארץ ישראל גם כאלה שראו את השמדתם של המונים ממליוני היהודים בשואה כהליכה כצאן לטבח , והעמידו למולם את מעשי הגבורה של פרטיזנים ומורדים אחרים . הבחנה זו בין " שואה " ל " גבורה " עוררה רגשי מרירות ואף ויכוחים עזים . בחוברת קטנה בשם " כצאן לטבח ? " שראתה אור בשנת 1962 ( ובה אוסף דברים שנכתבו בשנות החמישים ) , יצא העיתונאי שבתאי קלוגמן ( שכתב תחת שם העט ק . שבתאי [ [ 1992 - 1898 ) כנגד הטוענים כי היהודים הלכו למותם כצאן לטבח . תיאור זה , כתב , הוא פשטני ורחוק מן המציאות , שכן ניתוח מעמיק של המצבים המורכבים והדילמות שעמדו היהודים מולם מלמד שלא כך היה המצב , ובכלל – איך יכול מי שלא חווה על בשרו את מוראות השואה לשפוט ולבקר את הקורבנות ? " גירוש יהודים מגטו לודז ' בקרונות בקר " , צילום שנעשה בשנת . 1942 שם הצלם אינו ידוע .
|
|