|
|
עמוד:230
פרק ה פסוק ט בנפשנוּ נביא לחמנוּ מפניחרבהמדבר : בפסוקים ט - י שבים המקוננים לדבר על הרעב ( ראו לעיל פסוק ו ) , אלא שכאן כבר ניכרת החמרה במצבם , דבר המתבטא בהדגשת סכנת הנפשות הכרוכה בחיפוש אחר מזון : " בנפשנו " , כלומר תוך סיכון נפשנו , " נביא לחמנו " . והשוו לסירובו של דוד לשתות את המים שהביאו לו גיבוריו , אשר סיכנו את נפשם לשם כך : " חלילה לי ה ' מעשותי זאת הדם האנשים ההולכים בנפשותם [ אשתה ] " ( שמואל - ב כג , יז ) . עם זאת , " נפש " בלשון המקרא היא גם צוואר , גרון , ומכאן גם המשמעות של תאבון , כך שבפסוקנו מדובר בסיכון הנפש - החיים , כדי למלא את הנפש - כדי להשביע את התאבון . לר ' אברהם אבן עזרא שני ביאורים למילת " בנפשנו " . האחד , " בסכנת נפשנו " , כפי שבואר לעיל , והשני : " בתחילה היו עבדינו מביאים לחמנו ועתה אנחנו בעצמנו " ( ולפי זה " בנפשנו " היינו בעצמנו ) , וכך הוא רומז לקשר בין פסוקנו לקודמו : " עבדים משלו בנו " ( פסוק ח ) , ועתה עושים המקוננים את מלאכת העבדים . ומה היא סיבת הסכנה ? " מפני חרב המדבר " , ומבאר ר ' יוסף קרא ( נוסח ב ) : " מפני חרב האויבים שאורבים לנו במדבר , כמו שאמר למעלה ' במדבר ארבו לנו ' ( ד , יט ) " . בפסוק ה לעיל נזכרת הרדיפה : " על צווארנו נרדפנו " , והנה הרודפים לא הניחו לטרפם גם כשאלה יצאו מגבולות ארצם לבקש להם מזון . עם זאת אפשר שיש לגרוס כאן " חרב " ( כלומר : יובש ) תחת " חרב " , והשוו " כחרב בציון " ( = ציה [ ישעיה כה , ה ]) , קריאה ההולמת את הפסוק הבא , וכוונתה לדבר על הסכנה והקושי שבהליכה במדבר . נפש מה היא ? למילה נפש נודעות במקרא כמה משמעויות . אחת מהן היא גרון או צוואר , כדברי המשורר : " הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש . טבעתי ביוון מצולה " ( תהילים סט , ב - ג ) , והשוו לדברי יונה מבטן הדג : " אפפוני מים עד נפש " ( יונה ב , ו ) . משמעות אחרת היא תאבון : " לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב " ( משלי ו , ל ) . " נפש " היא גם כינוי לאדם בכלל , כגון סיכום מניין יורדי מצרים , " כל נפש שישים ושש " ( בראשית מו , כו ) , או כאמור בדברי יצחק לעשו , " בעבור תברכך נפשי " ( בראשית כז , ד ) כלומר - כדי שאברך אותך אני . תיבת " נפש " יכולה גם להיות כינוי לרוח החיים שבאדם ( " ותשוב נפש הילד על קרבו ויחי " [ מלכים - א יז , כב ] או " כי הדם הוא הנפש " [ דברים יב , כג ]) או למשכן הרגשות שבו ( " ואהבת את ה ' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" [ דברים ו , ה ]) . בלשון חכמים " נפש " הוא גם כינוי לציון על קברו של אדם ( שקלים ב , ה ) . השפה העברית יצרה צירופים רבים עם מילת " נפש " ונביא את חלקם . " ידיד נפש " , היינו חבר יקר - מילות הפתיחה של פיוט ידוע , מעשה ידי ר ' אלעזר אזכרי ( צפת , המאה הט " ז ); " ציפור הנפש" הוא הדבר היקר ביותר לאדם ; " מסירות נפש " היא נכונות להקרבה עצמית למען מטרה נעלה ; " הישארות הנפש " היא האמונה בחיי עולם הבא ; " דיני נפשות " הם עניינים שחיים ומוות תלויים בהם . מן הצד האחר , מצאנו גם ביטויים שליליים , כגון הקביעה כי אדם שמאס בדבר כלשהוא " נקעה נפשו " ממנו ; אכזבה וצער גורמים
|
|