|
|
עמוד:153
שואה את תיבת " שאת " שבפסוק מז מפרש ר ' יוסף קרא ( נוסח ב ) : " מגזרת ' שאו ערים ' ( ישעיה ו , יא ) , ' שואה ומשואה ' ( איוב ל , ג ) , היינו לשון שממה ועזובה " . והנה , " שואה " במקרא היא אסון , צרה גדולה , כגון : " ובא עלייך רעה לא תדעי ... ותבוא עלייך פתאום שואה לא תדעי " ( ישעיה מז , יא ) . זה גם פירוש המילה " שואה " , שאיננה נפוצה במיוחד , בספרות חז " ל ובכתבי ימי הביניים . והנה , ככל הידוע , מאז השנים 1934 - 1933 החלה המילה - לא פעם אף ביידוע , " השואה " - לשמש לתיאור הזוועות והגורל המר שהיה חלקם של יהודי אירופה וצפון אפריקה בתקופת עליית הנאצים לשלטון ובמהלך מלחמת העולם השנייה . כך , למשל , נכתב בעיתון " דבר " , בעת עליית היטלר לשלטון ( מיום , ( 17 . 3 . 1933 על " שעת השואה ליהדות הגרמנית " . לא בנקל התקבל ביטוי זה על הכול , והיו מי שלא ראוהו בעין יפה , הן בשל הקונוטאציה הדתית - מסורתית שלו , והן משום שסברו כי תיבת " שואה " מתייחסת מיסודה לאסון בלתי נמנע , כגון אסון טבע , ולא כאלה היו האירועים , מעשי ידי אדם . המקבילה הלועזית המקובלת לתיאור האירועים היא , holocaust תיבה שיסודה בשפה היוונית והיא מתייחסת לקרבן העולה , הקרבן שנשרף כליל על גבי המזבח . גם כינוי זה לא נתקבל על דעת הכול . " ככלות ייני תרד עיני" על יסוד פסוק מח ( ועל יסוד תהילים קיט , קל ) חיבר משורר בן ספרד ( ונהוג לזהותו בשלמה אבן גבירול בן המאה הי " א ) שיר לעג קצר והיתולי . מתברר שבאחד מן המשתאות שהמשורר הוזמן אליהם , לא הכין המארח כמות מספיקה של יין , ובסופו של דבר נאלצו המשתתפים ללגום מכוסותיהם יין מהול במים . על כך " מקונן " המשורר : " ככלות ייני תרד עיני פלגי מים " , והוא הולך ומסביר כי : " שבעים המה הגיבורים / וישביתום תשעים שרים / שבתו שירים כי פי שרים / מלא מים " , ורצונו לומר : כי היין ( בגימטריה 70 ) נוצח בידי המים ( בגימטריה 90 ) ועל כן נמלא פי המשוררים מים והם חדלו משירתם . השיר ממשיך ומצליף במארח גם בדרכים נוספות . מסתבר אפוא שמגילת איכה - טרגית ככל שתהיה - והפסוק מספר תהילים שעניינו בעזיבת התורה ודרכיה , יכלו לשמש בפי משורר מוכשר כחומר גלם גם לטכסט שאופיו ואווירתו שונים בתכלית . מי הבוכה על " שבר בת עמי " ? מדרש איכה זוטא מפתיע את קוראיו בקביעה כי הדובר בפסוק מח איננו המקונן האנושי אלא האלוהים בעצמו ובכבודו : " הקדוש ברוך הוא אמר ' פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי '" . קביעה נועזת זו מלווה בהודאה כי " אילולא שהכתוב מדבר היה לשון אומרו חייב לחותכו איברים איברים " , כלומר : אם לא היו הדברים נאמרים במקרא , צריך היה לחתוך את לשונו של מי שאומרם . וכאן מגיע משל נועז לא פחות : " משל לבן מלך שביקש להגביה אבן . כיוון שבא להגביה אותה נפלה עליו ושברתו . שמע המלך שנשבר בנו התחיל לומר ' נשברתי ' , אמרו לו בני פלטין ( = הארמון ) : ' בנך נשבר ואתה אומר נשברתי ? ' כך אמר הקדוש ברוך הוא כביכול ' על שבר בת עמי השברתי ' ( ירמיה ח , כא ) " . אמנם תיבת ההסתייגות " כביכול " באה לעמעם את ניסוחו הנועז של המדרש , אך קביעתו כי האלוהים הוא מי שהשבר והאסון היו ( גם ) מנת חלקו - בעינה עומדת . " בכה , ילד , בכה " ( , ( 2005 פסל ארד של פעוט השותה את דמעותיו , מעשה ידי האמנית הישראלית סיגלית לנדאו ( ילידת , ( 1969 הפסל ממוקם בגן הפסלים על שם לולה בר במוזיאון תל אביב לאומנות .
|
|