|
|
עמוד:215
" הביטה " ו " הביט" בפסוקנו באה לביטוי התופעה של קרי וכתיב , שתי מילים ארמיות שתרגומן העברי הוא : הכתוב והקרוא - הבחנה בין צורת המילה הכתובה ( שממנה יש להתעלם ) לעומת הדרך שבה יש לקרוא אותה . הניקוד הוא כצורת הקרי . הערות כגון אלה מצויות רק בכתבי יד מימי הביניים ובדפוסים , אך הנוהג להבחין בין הכתיב לקרי מתועד כבר בספרות חז " ל ( נדרים לז ע " ב ) . יש וההפרש בין הקרי ( ק ' ) לכתיב ( כ ' ) הוא בין כתיב חסר קדום לכתיב מלא המאוחר ממנו , כגון במגילתנו : " חסדו ( כ ' ) - " חסדיו" ( ק ' ) ( ג , לב ) , או " חטאו " ( כ ' ) - " חטאיו " ( ק ' ) ( ג , לט ) , ויש והקרי והכתיב חולקים ביניהם בשל אותיות דומות כגון ו " ו ויו " ד : " שביתך " ( כ ' ) - " שבותך " ( ק ' ) ( ב , יד ) . לעיתים נמצא שצורת הקרי מוסיפה את ו " ו החיבור , כפי שהוא , למשל , בתיבת " וזקנים " ( ד , טז ) או " ולא " ( ה , ה ) , ומחוץ למגילה נמצא שימוש בקרי וכתיב גם כדי לשמור על לשון נקייה , כגון " " ובעפולים " ( כ ' ) - " ובטחורים" ( ק ' ) ( דברים כח , כז ) , " ישגלנה " ( כ ' ) - " ישכבנה " ( ק ' ) ( שם , פסוק ל ) . נדירה יותר הופעת " קרי ולא כתיב " ( רות ג , ד ) או " כתיב ולא קרי " ( כגון מלכים - ב ה , יח ) . מקרה של קרי קבוע ( שאינו מסומן בהערות המסורה ) הוא קריאת השם המפורש על פי ניקודו : " אדוני " , כפי שהוא למשל לעיל בפרק א , פסוקים ה או ט . הבטה וראייה במדרש איכה רבה מבקשים שני חכמים להבדיל בין משמעותם של השורשים רא " ה ונב " ט : " ר ' יודן אמר : הבטה מקרוב וראייה מרחוק ; הבטה מקרוב , שנאמר ' ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים ' ( מלכים - א יט , ו ) , וראייה מרחוק , שנאמר ' וירא את המקום מרחוק ' ( בראשית כב , ד ) . ר ' פינחס אומר : הבטה מרחוק , שנאמר ' הבט משמים וראה ' ( תהילים פ , טו ) , וראייה מקרוב , שנאמר ' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ' ( בראשית לב , כו ) " . למען האמת יש להודות שחלוקה זו היא מלאכותית ולפנינו מילים נרדפות הבאות במקרא פעמים רבות אף בתקבולות , כגון " לא הביט אוון ביעקב / ולא ראה עמל בישראל " ( במדבר כג , כא ) , אלא שהמדרש יוצא מתוך הנחה שאין מילים מיותרות במקרא וכל מה שנראה ככפילות זקוק להסבר . לפיכך על ה ' להביט מרחוק וגם לראות מקרוב בצער עמו . קינה על קינה הקינה הראשונה הנאמרת בליל תשעה באב לאחר קריאת מגילת איכה - הן בנוסח אשכנז והן בנוסח עדות המזרח - פותחת במילים " זכור ה ' מה היה לנו " . בנוסח עדות המזרח זו קינה כללית בתוכנה ( " באתי במעמקי מים ומכאובי נגדי תמיד " או " גלה כבודי ומאורי הועם " ) , ואילו בנוסח אשכנז הולכת הקינה ומפרטת את פסוקי פרקנו אחד לאחד , בעיקר תוך הצבעה על עקרון החטא והעונש . כמעט כל מה שנאמר בפרק זה מתבאר כעונש ראוי על התנהגות דתית או חברתית פגומה , כגון " עבדים משלו בנו כי שילוח עבדים ביטלנו " ( ראו המסופר בירמיה פרק לד ) , או " מימינו בכסף שתינו כי ניסוך המים בזינו " ( ואפשר שרומז למסורת [ סוכה ד , ט ] על כהן צדוקי שלא ביצע מצוה זו כראוי " ורגמוהו כל העם באתרוגיהן " ) , וראו לדוגמאות נוספות להלן , עמודים . 219 , 217 נרות במסגרת הפרויקט " לכל שם יש נר " - יוזמתה של העמותה " שם ונר " - שבו הונצחו ביום השואה תשע " ו 6 , 000 מתוך מיליוני הנספים בשואה על גבי נרות נשמה שנשאו את שמותיהם ופרטיהם האישיים . בצד הזיכרון הקולקטיבי לנרצחים כולם , נותנים נרות אלה ביטוי לסיפוריהם של פרטים , דבר המעצים את זיכרונם . הצלמת : מלינה ברומיגר .
|
|