|
|
עמוד:
ואמר : " אני רוצה להוסיף שניים לעשרת הדברות : הדיבר האחד עשר , " לא תשתנה" והדיבר השנים עשר , " השתנה , תשתנה" כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים . יהודה עמיחי משני צדי האוקיינוס האטלנטי חווים בעשורים האחרונים גופי המודיעין , ובפרט אלה האמונים על מחקר ועל הערכה , משבר עמוק . המשבר נטוע בשאלות של ייעוד ושל זהות . הוא נובע בעיקרו מהשינויים הדרמטיים שמתחוללים בסביבה ובמושאי המחקר שבהם עסק המודיעין תקופות ממושכות , אך לא פחות חשוב - גם מהתמורה העמוקה שחלה בדיוקנו של איש המודיעין . תכליתו של המאמר היא לעסוק ב " פיל המצוי בחדר " , תופעה שממעטים לעסוק בה או להבחין בקיומה , והיא הפיחות המשמעותי שחל בעשורים האחרונים במשקלן של הבנות העומק על אודות מושאי המחקר - אלה הנובעות מהיכרות עם תרבותם , שפתם וההיסטוריה שלהם - בקרב גופי המודיעין . התופעה באה לידי ביטוי בשכיחות הפוחתת של בעלי מיומנויות בתחומים אלה במערכי המודיעין , בהפחתה של רכיבים אלה בהכשרות אנשי המודיעין ובהקטנת משקלם בתהליכי גיבוש תמונת המצב , ההערכות וההמלצות . אין מדובר בבעיה חדשה לגמרי . העיסוק בפיחות שחל בהבנות העומק עובר כחוט השני בשיח המודיעיני בעשורים האחרונים . הנושא הועלה כלקח בתחקירים שביצעו גורמי המודיעין המערביים בעקבות " טראומות מכוננות " , כגון מלחמת יום הכיפורים בישראל ופיגועי ה 11 - בספטמבר 2001 בארה " ב . עם זאת , נראה כי הבעיה הוותיקה הגיעה לשלב קריטי . השליטה בהבנות העומק מצויה על סף הכחדה בגופי המודיעין , השיח לגבי הבעיה כמעט ולא קיים , וחמור מכך - התפתחה עם השנים תפיסה הגורסת כי מדובר ב " מיומנויות אנכרוניסטיות " שאינן הכרחיות ב " מחקר המודרני " . תחושת חוסר נוחות מלווה את גורמי המודיעין מזה כמה עשורים , ומתוכה נולדו הררי מחקרים שניסו לפענח מהן בעיות המודיעין כיום ולהציע עבורן מענה . במסגרת זאת בלטו כמה מוקדי דיון : שיטות החשיבה שבהן מסתייע איש המודיעין לצורך גיבוש תמונת המציאות וההערכות לגבי העתיד ; דפוסי השיח הנהוגים בגופי המודיעין ; המבנה הארגוני של מערכי המודיעין ; וכן הדינמיקה שבין המודיעין והקברניט . העיסוק בהבנות העומק , כאמור , כמעט ולא קיים במסגרת השיח הזה . כך , דווקא בעידן של תמורות דרמטיות , שבו מתחדדת החשיבות של פענוח רכיבי התרבות של מושאי המחקר , שרוי המודיעין במצב שבו קבוצת המומחים לאותם הנושאים היא זן נכחד . כמו במקרים רבים של התמודדות עם משברים , סביר כי התנגשות עזה עם המציאות צפויה לחשוף את בעיות היסוד , ולחדד את ההבנה כי התקופה שקדמה לאותה ההתנגשות לוותה ב " משבר נסתר " . בהקשר הזה יש לציין את דבריו של דונלד ראמספלד , מזכיר ההגנה האמריקני בעבר , לגבי מגוון מצבי ההכרה , ובהם טען כי המצב הבעייתי ביותר שבו אדם נתון הוא " לא לדעת שאתה לא יודע " . בין " ערביסטים " ל " אנליסטים " : מאפייני ושורשי המשבר העולם המודיעיני " הוותיק " התמקד בכוונות של מנהיגים וביכולות של מדינות ושל צבאות . בעשורים האחרונים מתמודד המודיעין עם מציאות מגוונת ומורכבת יותר , שבה בולט משקלם של קהלים , ארגונים שאינם מדינתיים או מדינתיים - למחצה וכן של מרחב הרשת . ביטוי בולט לכך ניכר במזרח התיכון ב " עידן הטלטלה " . השינוי מגולם בעליית משקל הציבור בעיצוב המציאות , וכן בהתעצמות מאבקים הנובעים משסעים דתיים , עדתיים , שבטיים וחמולתיים , שבחלקם אף מביאים להתפרקות של ישויות מדינתיות באזור . אך טבעי היה שבעידן הזה יתחדד הצורך להעמיק את ההבנה לגבי התרבות והתודעה של " הצד השני " . ואולם , כאן בולטת במלוא עוזה הבעיה השנייה המאפיינת את משבר המודיעין . בעיה זאת קשורה לדיוקנו ולכלי עבודתו הבסיסיים של איש המודיעין . האמירה בהקשר זה חדה : בכלל גופי המודיעין בעולם המערבי , ובפרט באלה העוסקים במחקר ובהערכה ברמה האסטרטגית , התמעט בעשורים האחרונים מספרם ומשקלם של חוקרים שבסיס המקצועיות שלהם הוא בקיאות תוכנית , ובפרט שליטה בשפתם של מושאי המחקר והבנת תרבותם . מגמה זאת מהדהדת במידה רבה תופעה עולמית רחבה , שניכרת גם בישראל בעשורים האחרונים , והיא הפיחות במעמדם של מדעי הרוח ומדעי החברה וצמצום נכונותם של הממשלים והחברות להשקיע בטיפוחם . זאת בין היתר נוכח התפיסה הקולקטיבית של ענפי לימוד אלה כמשניים לעומת מדעים מדויקים או ללימודים בעלי " קצה רווחי " . בישראל המגמה מתבטאת בהשקעה מוגבלת יחסית בלימודי השפה הערבית במערכת החינוך , ובעקבות כך גם בירידה בהיקף דוברי השפה והנרשמים ללימודי ההיסטוריה של המזרח התיכון והשפה והספרות הערבית במוסדות האקדמיים . הצמצום המתמשך במספר החוקרים בעלי הבקיאות בעולמו של " הצד השני " לא מותיר אחריו חלל ריק . החלופה המתהווה להבנות העומק מגלמת את הבעיה השלישית המאפיינת את משבר המודיעין , וקשורה גם היא לכלי העבודה הבסיסיים של החוקר . לימוד השפה , ההיסטוריה והתרבות של מושאי המחקר מוחלף בהדרגה באוסף של " תורות " - חלקן אקלקטיות למדי - המתהדרות ברצון להצטייר כ " מתקדמות " , לפרקים תוך הצגת מיומנויות העבר כ " אנכרוניסטיות " . " תורות " אלה מתיימרות לספק לחוקר המודיעיני אמצעי להשתלב בשיח הדן בבירור המציאות , בהערכת מגמות העתיד ובגיבוש המלצות . זאת , תוך עקיפת הצורך בהיכרות מעמיקה עם צורות החשיבה וההתנהגות של גורמים שלא נמנים עם התרבות שבה החוקר חי ומונעים מכוח היגיון שונה מזה שלו . לשיטות דוגמת " אפשרויות מתחרות " ו " הסרטה לאחור " איכות רבה כתוספת לעומק ולבקיאות , אך הן מתבססות לא פעם כ " עמוד השדרה " הבלעדי כמעט של הניתוח המחקרי . בכלל גופי המודיעין בעולם המערבי , ובפרט באלה העוסקים במחקר ובהערכה ברמה האסטרטגית , התמעט בעשורים האחרונים מספרם ומשקלם של חוקרים שבסיס המקצועיות שלהם הוא בקיאות תוכנית , ובפרט שליטה בשפתם של מושאי המחקר והבנת תרבותם
|
|